בית המשפט העליון – קבלת בקשת רשות ערעור של משרד הפנים בעניין אזרחי אוקראינה

בר"ם 2071/23 רשות האוכלוסין וההגירה נ' פבליוק (7.8.2023)

המשיבים הם אזרחי אוקראינה שנכנסו לישראל בחודש ספטמבר 2022, וכניסתם סורבה בהחלטה שהתקבלה על ידי ראש רשות האוכלוסין, שמקום מושבו בירושלים ושאליו הועבר סיכום תשאול שנערך למשיבים בנמל התעופה. המשיבים הגישו ערר לבית הדין לעררים בתל-אביב, שהעביר את הערר לבית הדין בירושלים לאור קבלת ההחלטה על ידי ראש הרשות בירושלים. בית הדין לעררים דחה בו ביום את הערר בנימוק לפיו הרשות החליטה להתיר את כניסת המשיבים לישראל לפרק זמן של 90 ימים בכפוף להפקדת ערבות.
למחרת פסק הדין, המשיבים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב על החלטת בית הדין בתל-אביב להעביר את התיק לבית הדין לירושלים. בית המשפט המחוזי קבע שראש רשות האוכלוסין אימץ באופן טכני את המלצת הבקרים בנמל התעופה בן גוריון ולכן הסמכות המקומית לדון בערר הייתה בידי בית הדין לעררים בתל-אביב. בעקבות זאת בית המשפט המחוזי ביטל את החלטת הביניים של בית הדין לעררים בתל-אביב.
משרד הפנים הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון קיבל את טענת משרד הפנים כי בית המשפט המחוזי לא היה מוסמך לדון בבקשת רשות ערעור על החלטת הביניים בשים לב לכך שניתן פסק דין סופי בערר לפני הגשת בקשת רשות הערעור, ולכן, משהתקבלה הכרעה סופית בהליך, הדרך להשיג על החלטה זו הייתה הגשת ערעור על אותה החלטה. בהתאם לכך בית המשפט העליון ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וקבע שאין צורך להכריע בטענת משרד הפנים לפיה הסמכות המקומית הוקנתה באותו מקרה לבית הדין ולבית המשפט בירושלים.
בית המשפט העליון הדגיש שעל המשיבים חלה מדיניות אי ההרחקה החלה על אזרחי אוקראינה, וכי לא יראו אותם כמי שנכנסו לישראל שלא כדין לצורך בקשות עתידיות.