ערר (י-ם) 2615-23 גבריוסס נ' משרד הפנים (13.3.2024)
בית הדין לעררים קיבל ערר נגד החלטת משרד הפנים לתת לעורר רישיון ישיבה מסוג ב/1 מטעמים הומניטריים, והורה לתת לו רישיון ישיבה מסוג א/5.
העורר, שנכנס לישראל בגיל 12 כקטין לא מלווה, התחנך במוסד חינוכי ישראלי, אומץ על ידי משפחה ישראלית והוא אתלט מצטיין. במסגרת ערר קודם שהוגש נגד החלטת משרד הפנים לדחות את בקשתו למעמד מטעמים הומניטריים, בית הדין הורה למשרד הפנים לשקול מחדש את החלטתו. בעקבות זאת הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים המליצה לתת לעורר מעמד מטעמים הומניטריים, ומנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה החליט לתת לו רישיון ישיבה מסוג ב/1.
בית הדין קבע שאף על פי שלמשיב שיקול דעת רחב בקבלת החלטות בעניין מעמד מטעמים הומניטריים, מקרה זה מצדיק התערבות בהחלטה. בית הדין ציין שהעורר השתלב בצורה מוחלטת בחברה הישראלית, וכי לא ברור מה הרציונל במתן רישיון ישיבה מסוג ב/1, הניתן בדרך כלל לעובדים זרים הבאים לישראל לזמן מוגבל, תחת מתן רישיון ישיבה מסוג א/5, שיתמוך בהמשך השתלבותו של העורר במדינה ותרומתו לה.