בג"ץ 6942/19 צ'באנו נ' שר הפנים (12.7.2023)
בית המשפט העליון, בהרכב מורחב של שבעה שופטים, קיבל עתירה שהוגשה על ידי שני מהגרי עבודה, ארגון קו לעובד והאגודה לזכויות האזרח, ופסל הוראות בחוק עובדים זרים, המתירות חילוט כספים של מהגרי עבודה שלא יצאו במועד מישראל.
על פי חוק, על מעסיקים להפקיד עבור מהגרי עבודה שהם מעסיקים זכויות סוציאליות – פיצויי פיטורים ופנסיה – לקרן, ואלה זכאים לכספים הללו עם עזיבתם את הארץ. עוד לפי החוק, אם עובדים אינם יוצאים מהארץ במועד שהורו להם, מנוכים מן הפיקדון סכומים עד למלוא גובה ההפרשות.
בית המשפט קבע שהעותרים לא הוכיחו שמנגנון הניכוי פוגע בזכות לשוויון ובזכות לקיום בכבוד, אך קבע שהוא פוגע בזכות לקניין. בנוסף, בית המשפט קבע שאף על פי שההסדר נחקק לתכלית ראויה והוא עומד בשני מבחני המשנה הראשונים של עקרון המידתיות – קשר רציונלי בין האמצעי למטרה והעדרו של אמצעי שפגיעתו פחותה – הוא אינו עומד במבחן המשנה השלישי של המידתיות משום שאינו מקיים יחס ראוי בין תועלתו לפגיעה שנגרמת כתוצאה מהפעלתו.
בית המשפט קבע שבהינתן טיבם ומהותם של כספים אלה, ולנוכח המאפיינים של קבוצת העובדים הזרים, מדובר במנגנון פוגעני ביותר שהתועלת שהוא מצמיח נמוכה באופן ניכר מהפגיעה הקשה שלה הוא גורם.
בית המשפט הוסיף כי לא נפל פגם בעצם קיומו של מנגנון ניכוי אלא בהוראותיו הספציפיות הנוגעות לחשיפת כלל כספי הפיקדון לניכוי, ולכן הוחלט על השעיית בטלותן של הוראות החוק הרלוונטיות למשך חצי שנה, שבמהלכה יוכלו הכנסת והשרים הרלוונטיים לגבש הסדר חלופי.
השופט סולברג, בדעת מיעוט, סבר שהחקיקה אינה פוגעת בזכות החוקתית לקניין ולכן יש לדחות את העתירה.