בר"ם 4420/23 פלונית נ' משרד הפנים (13.6.2023)
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור בעניין החלטת משרד הפנים להפסיק את ההליך המדורג בעניינם של המבקשת, אזרחית ישראל, והמבקש, אזרח בלרוס.
המבקשת והמבקש נישאו בשנת 2019 והמבקש קיבל באותה שנה רישיון ישיבה מסוג ב/1 במסגרת ההליך המדורג. במסגרת ההליך הועלו טענות בדבר אלימות של המבקש כלפי ילדיה של המבקשת מנישואים קודמים. בין היתר, אחד מילדיה של המבקשת אושפז, נגד המבקש הוצא צו למניעת הטרדה מאיימת, ובהמשך הוגש נגדו כתב אישום. ילדיה של המבקשת פנו אל משרד הפנים וביקשו להפסיק את ההליך המדורג, ואילו המבקשת עמדה על בקשתה להסדרת מעמדו של המבקש, והדגישה כי הילדים מתגוררים אצל סבם וסבתם ביישוב אחר, וכי היא מעוניינת להמשיך בחייה המשותפים עם המבקש.
בשנת 2021 משרד הפנים החליט להפסיק את ההליך המדורג, וערר שהוגש על ההחלטה נדחה על ידי בית הדין לעררים. בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין לעררים, והמבקשים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור וקבע שהיא אינה מקיימת את אמת המידה המחמירה למתן רשות ערעור בהליכים שראשיתם בבית הדין לעררים.
בית המשפט הוסיף כי "ההליך דנן אינו משקף את המקרה ה"טיפוסי" של מניעה פלילית, הנסב ברגיל על עבירות המיוחסות למבקש המעמד ללא קשר ישיר לבקשה שהוגשה להסדרת מעמדו… במקרה זה, בקשתם של המבקשים נועדה לאפשר להם לחיות בישראל לצד הילדים אשר האלימות כלפיהם היא זו שהקימה את המניעה הפלילית מלכתחילה. בנסיבות אלה, יש לכאורה טעם רב בייחוס משקל וחשיבות לזכויותיהם של הילדים ולביטחונם האישי."