בר"ם 8752/22 פלונית נ' רשות האוכלוסין וההגירה (7.11.2023)
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של משפחה מניגריה בעניין קבלת מעמד מכוח החלטת הממשלה, שנועדה להסדיר את מעמדם של ילדי שוהים שלא כדין.
המבקש והמבקשת הם בני זוג אזרחי ניגריה, שלהם ילדה משותפת וילדה מנישואיה הקודמים של המבקשת. שתי הילדות נולדו בישראל. משרד הפנים דחה בקשה של המשפחה להסדיר את מעמדה מכוח החלטת ממשלה מס' 2183 משנת 2010 להסדרת מעמדם של ילדי שוהים שלא כדין (שהילדה המבוגרת מבין השתיים עומדת בתנאיה), משני טעמים – המבקש נכנס שלא כדין לישראל והוא אינו אביה הביולוגי של הילדה הראשונה, שהיא ה"עוגן" בבקשה; והמבקשת נכנסה לישראל "בזהות שאולה" משום שתאריך הלידה בדרכון שעימו נכנסה לישראל שונה מתאריך לידתה האמיתי.
משרד הפנים דחה את טענתם של המבקשים, לפיה הם "מקרה גבול" שמצדיק הענקת מעמד מכוח החלטת הממשלה, וזאת בניגוד ל-221 משפחות, שבהן אחד ההורים נכנס לישראל בזהות בדויה או שאולה, וניתן להן מעמד כ"מקרי גבול".
בית הדין לעררים דחה ערר שהוגש על ידי המבקשים, ובית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את ערעורם. בית המשפט המחוזי קבע שיש לבחון מחדש את עניינן של האם ושתי בנותיה, וקבע שבחינת השאלה האם עניינן הוא מקרה גבולי לא הביאה בחשבון את העובדה שהילדות דוברות עברית באופן שוטף ומתקשרות ביניהן ועם חברותיהן בעברית בלבד, שהן מעולם לא יצאו מהארץ (אף לא לניגריה), ושהקשר בינן לבין בני המשפחה המתגוררים בניגריה הוא רופף, כמו גם נתונים נוספים. באשר למבקש, בית המשפט המחוזי קבע שהוא אינו יכול להיחשב כ"הורה נלווה", שכן ביתו הביולוגית לא עומדת בתנאי החלטת הממשלה (אך יכולה לקבל מעמד כ"אחות נלווית"), והוא אינו אביה הביולוגי של הבת המבוגרת יותר העומדת בתנאי החלטת הממשלה.
המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, כשתוך ניהול הליך בבית המשפט העליון נמסר ששרת הפנים החליטה לתת מעמד לאם ולשתי הבנות.
בית המשפט העליון קבע כי בקשת רשות הערעור נוגעת לנסיבותיהם הפרטניות של המבקשים ולכן לא מצדיקה מתן רשות ערעור, והוסיף כי האב רשאי להגיש בקשה למעמד מטעמים הומניטריים, ויוכל להציג בגדרה תשתית עובדתית רלוונטית לטענותיו בדבר היותו אביה הפסיכולוגי של הבת הגדולה ואביה הביולוגי של הבת הקטנה.