בית המשפט העליון – דחיית בקשת רשות ערעור של אם ובנה אזרחי אתיופיה

בר"ם 1175/22 ולדגיורגיס נ' משרד הפנים (2.8.2023)

בית המשפט העליון דחה בקשה רשות ערעור של אם ובנה אזרחי אתיופיה בעניין דחיית בקשתה של האם למעמד מטעמים הומניטריים וקבלה של בקשת הבן באופן חלקי.
המבקשים הם אזרחית אתיופיה שנכנסה לישראל בשנת 1997 בעקבות בן זוגה באותה עת, ובנם המשותף של המבקשת ובן זוגה אז, שנולד בשנת 2000 בישראל. בשנת 2002 הוכר בן הזוג כפליט, ועל כן ניתנו לו ולמבקשים רישיונות ישיבה מסוג א/5. בקשת המבקשים לקבל מעמד מכוח החלטת ממשלה 156 להסדרת מעמדם של ילדים שוהים שלא כדין בשנת 2006 נדחתה משום שהיה להם מעמד בישראל. בני הזוג נפרדו בשנת 2009, על רקע טענות המבקשת לאלימות מצד בן הזוג, והמבקשים לא הגישו בקשה בהתאם להחלטת הממשלה משנת 2010 בעניין הסדרת מעמדם של ילדי שוהים שלא כדין.
לאחר הגשת בקשה למעמד מטעמים הומניטריים ומספר הליכים משפטיים, הוחלט שלא לתת למבקשת מעמד, בנימוק כי זיקותיה לאתיופיה חזקות מזיקותיה לישראל ותוך דחיית טענתה כי לא תוכל לקבל באתיופיה טיפול למחלת הסכרת שממנה היא סובלת. עם זאת, הוחלט לתת רישיון ישיבה מסוג ב/1 למבקש בהתחשב בכך שנולד וגדל בישראל.
ערר שהוגש על ההחלטה נדחה על ידי בית הדין לעררים, וערעור על פסק דינו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי.
במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון, בית המשפט עמד על כך שבעוד ההליכים מתנהלים, הוחלט לשדרג את מעמדו של המבקש ולתת לו רישיון ישיבה מסוג א/5. בית המשפט קבע כי בכך מוצה עניינו של המבקש, אף על פי שהסעד שביקש היה מתן רישיון לישיבת קבע, וכי בהתאם לנוהל משרד הפנים, הוא רשאי להגיש בחלוף הזמן בקשה לתושבות קבע.
באשר למבקשת נקבע כי אין עילה להתערב בהחלטה בעניינה, אך נוכח העובדה שבעת הזו חלה על אזרחי אתיופיה מדיניות אי-הרחקה, היא תוכל בשלב זה להישאר בישראל לצד בנה, ו"ככל שבעתיד מדיניות זו תשתנה, הדעת נותנת כי המבקשת תוכל לשוב ולהגיש בקשה חדשה להסדרת מעמדה בהתאם לנסיבותיה העדכניות באותה העת".