בר"ם 16/23 דמקה נ' משרד הפנים (23.4.2023)
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור בעניין תחולת "נוהל קטין נלווה".
המבקש הוא אזרח ישראל שבשנת 1996 עבר לישראל מאתיופיה עם אשתו, זכאית השבות, ובנם, וקיבל אזרחות.
בשנת 2006 המבקש ביקש לאפשר את עלייתה לישראל של ביתו מאישה אחרת, שנולדה זמן קצר לפני עלייתו לישראל. בקשתו סורבה מספר פעמים, ובהמשך לכך, בשנת 2013, ניתן פסק דין בעתירה לבג"ץ, בו נקבע שמשרד הפנים יבחן את בקשתה של ביתו לפי "נוהל קטין נלווה". באותו מועד ביתו של המבקש הייתה כמעט בת 18 שנים, אולם נקבע שאם הבקשה תוגש בתוך שבועיים, משרד הפנים לא ידחה את הבקשה על הסף בטענה שהיא כבר אינה קטינה במועד ההחלטה בבקשה.
ביתו של המבקש נכנסה לישראל באשרת תייר והגישה בקשה לקבלת מעמד מכוח הנוהל, וזו נדחתה. במסגרת עתירה מינהלית שהוגשה על ידה נקבע כי מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה יכריע בבקשתה, והאחרון דחה אף הוא את הבקשה. בית הדין לעררים דחה ערר שהוגש על ההחלטה, ובית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים.
בפסק דינו בית המשפט המחוזי קבע שיש לבחון את הבקשה להסדרת מעמדה של ביתו של המבקש לפי גילה והנסיבות במועד הגשת הבקשה האחרונה, בשנת 2013, אז הייתה כמעט בת 18. בית המשפט קבע שבהתאם לנוהל, בנסיבות אלה אחד התנאים לאישור הבקשה הוא היותה של הבת בחזקתו של האב לפחות שנתיים לפני הגשת הבקשה, ותנאי זה לא מתקיים.
על פסק הדין הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, בה נטען, בין היתר, כי נדרשת רשות ערעור כדי להכריע בשאלה העקרונית האם תכלית הנוהל הוא שמירה על התא המשפחתי הקיים או מימוש הזכות החוקתית למשפחה.
בית המשפט העליון קבע כי לא מתקיימות אמות המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, וכי השאלות העקרוניות שהמבקש ביקש לעורר כלל אינן עולות במקרה זה, נוכח קביעת בית המשפט המחוזי לפיה יש לבחון את הבקשה לפי מועד הגשת הבקשה האחרונה.