בית המשפט המחוזי – פגרות והמועד להגשת ערעור על בית הדין

עמ"נ 14551-05-18 מדינת ישראל נ' פישר ואח' (החלטה מיום 8.7.2018)

בית המשפט המחוזי (כב' השופט אברהם רובין) דחה בקשה לסילוק על הסף, אשר נסבה על טענת שיהוי, בערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים. בית המשפט התייחס לפער בין חוק הכניסה לישראל, אשר קובע כי ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים יוגש בתוך 45 יום, מבלי שבחוק ישנה התייחסות לתקופת הפגרה, לבין תקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים, אשר קובעות כי "תקופת פגרה של בתי המשפט לא תבוא במניין הימים שנקבעו בתקנות אלה", וחלות על תקנה 23 לאותן תקנות, לפיה ערעור מינהלי יוגש במועד שנקבע לכך בדין, או בתוך 45 ימים.

בית המשפט קבע כי יש לתת למונח "במניין הימים שנקבעו בתקנות אלה", המופיע בתקנה 44, פירוש רחב, באופן שיחול גם על ערעור מנהלי על פסיקת בית הדין. מכאן, דחה בית המשפט את הבקשה לסילוק על הסף, וקבע כי "אמרו מעתה, ההסדר הכללי ביותר לעניין הבאתם בחשבון של ימי הפגרה מצוי בחוק הפרשנות, אשר חל לא רק על מועדים הנוגעים לבתי המשפט, אלא שמכוח סעיף 1 לחוק הפרשנות הסדר כללי זה נדחה מפני הסדרים אחרים. ההסדר הכללי לעניין אי הבאתם בחשבון של ימי הפגרה לצורך מועדים הקשורים בהליכים המתנהלים בבתי המשפט לעניינים מינהליים הוא ההסדר הקבוע בתקנה 44 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים. הסדר זה גובר על ההסדר הכללי יותר אשר קבוע בחוק הפרשנות, אך הוא ייסוג מפני הסדרים ספציפיים הקבועים בחיקוקים אחרים, זאת באותם מקרים שבהם מלאכת הפרשנות מביאה למסקנה שההסדרים אינם יכולים לדור בכפיפה אחת זה עם זה."

באשר לבקשתם של המשיבים כי המעמד הארעי שבית הדין הורה ליתן להם יינתן חרף העובדה שאין בידיהם דרכונים. בית המשפט דחה את הבקשה תוך שקבע כי "אין סיבה לסבור כי בית הדין התכוון לפטור את המשיבים מהדרישות הטכניות שמהוות תנאי לקבלת המעמד", וכי "אילו היה מדובר בדרישות טכניות הקשורות קשר ענייני וישיר לסיבות בשלן החליט בית הדין כפי שהחליט ניחא, אולם לא כך הדבר בעניינם של המשיבים".