בית המשפט העליון – פסק דין חלקי בעניין מאוימים

בג"ץ 7126/19 רופאים לזכויות אדם – ישראל נ' מדינת ישראל (26.7.2021)

העתירה, שהוגשה בשנת 2019 על ידי שורה של ארגוני זכויות אדם, עסקה באפשרות של פלסטינים תושבי השטחים, השוהים בישראל בהיתר בשל טענות למאוימות על רקע חשד לשיתוף פעולה, נטייה מינית או מגדר להתפרנס ולקבל שירותי בריאות בעת שהם שוהים בישראל.

בית המשפט ציין שבכל הנוגע למי שמחזיק בהיתר שהייה על רקע חשד לשיתוף פעולה חלה התקדמות משמעותית, כי הוא יהיה זכאי לעבוד כל עוד הוא מחזיק בהיתר זה, ללא תלות בבקשה קונקרטית מצד מעסיק, ושלא במסגרת מכסת העובדים הפלסטיניים המרבית שנקבעת על-ידי הממשלה, וכי זכאות זו תצוין באישור השהייה. המדינה אף מסרה כי על קבוצה זו יחול ההסדר החל על מהגרי עבודה, כך שהחובה לבטח אותם בביטוח בריאות תחול על המעסיק, וכי יינתן להם המענה הרפואי הניתן במצבי חירום בהתאם לחוק זכויות החולה, וכן מענים ספציפיים שנותן משרד הבריאות בתכניות קהילתיות לבעלי היתרי שהייה הסובלים משחפת ו-HIV. בית המשפט קבע כי נוכח התקדמות זו ובהיעדר עותרים קונקרטיים שניתן לבחון את נסיבותיהם, ניתן לסיים את הטיפול בעתירה בכל הנוגע לקבוצה זו, תוך מתן תוקף להתחייבויות המדינה.

באשר למאוימים על רקע נטייה מינית או מגדר, בית המשפט קבע שטרם ניתן מענה מספק לשאלות שעלו בדיון, ושנקודת המוצא לעמדת המדינה הייתה שהיתרי שהייה לקבוצה זו ניתנים לתקופה שצפויה להיות קצרה יחסית, כאשר ברקע הדברים נמצא סיוע למעבר למדינה שלישית או לפתרון מגורים חלופי בתחומי האזור, ולכן אין צורך להסדיר פתרון תעסוקתי כולל.

בית המשפט קבע שעד חודש נובמבר 2021 המדינה תגיש התייחסות לקשיים שהועלו בעניינם של שוהים בהיתר בישראל על רקע מאוימות בשל נטייה מינית או מגדרית – לרבות בהתייחס למי שגילם עלה על 25, למי שתקופת שהייתם בישראל מתמשכת, ולמי שלא נמצא להם פתרון מגורים ב"מקלט", וכן התייחסות לאפשרות שבקשות לקבל היתר תעסוקה לתקופה קצרה יוכלו להיות מוגשות על-ידי בעל היתר השהייה עצמו, במנותק ממעסיק קונקרטי. עוד נקבע כי לאחר שתוגש התייחסות זו, בית המשפט יחליט בדבר אופן המשך הטיפול בחלקה של העתירה שנותר תלוי ועומד בשלב זה.