רבים ממבקשי המקלט בישראל מגיעים ממדינות בהן מתקיימת רדיפה שיטתית ומופרות זכויות אדם בסיסיות, אשר אזרחיהן מוכרים כפליטים ברחבי העולם. עם זאת, אחוזי ההכרה בפליטים בישראל הם מהנמוכים בעולם. בישראל רוב בקשות המקלט אינן מוכרעות משך שנים ארוכות, בזמן שאותם בני אדם שוהים בישראל כדין ללא זכויות בסיסיות, בשל האיסור להרחיקם לארצותיהם.


מי שהגישו בקשת מקלט וכן אזרחי מדינות החוסות תחת מדיניות אי-הרחקה (אריתריאה, סודן, דרום סודן, קונגו ואוקראינה) מחזיקים ברישיון ישיבה שמאפשר את העסקתם, אך אינו מקנה להם זכויות סוציאליות. במקביל, מדיניות משרד הפנים לאורך השנים היא לפגוע בזכויותיהם על-מנת לעודד "עזיבה מרצון".


למבקשי המקלט הזכות לנקוט בהליכים משפטיים לתקיפת החלטות מנהליות הנוגעות להם, וכן קיימות פרוצדורות שונות להבטחת זכויותיהם. ייצוג משפטי גם מגדיל באופן ניכר את סיכוייהם להסדרת מעמדם. עם זאת, רבים מהם מוגבלים ביכולתם לפנות לערכאות בשל היעדר מודעות לזכויותיהם, קשיי שפה, קושי לממן ייצוג משפטי או היותם מורגלים למסורת של דיכוי במדינות מוצאם. על כן, הם זקוקים לייצוג משפטי איכותי שיסייע להם לממש את זכויותיהם או אף גירוש למקום בו נשקפת סכנה לחייהם.


מטרת התכנית היא להעניק להם גישה לייעוץ ולייצוג משפטי, להגן על זכויותיהם, לשפר את מערכת המקלט בישראל  ולהכשיר עורכי דין. התוכנית נתמכת על-ידי קרן מייקל ב.רוקין, נציבות האו"ם לפליטים ועוד תורמם נדיבים.