בית המשפט העליון – דחיית בקשת רשות ערעור בעניין צו ביניים קולקטיבי נגד הרחקת אזרחי אתיופיה

בר"ם 52089-05-26 המוקד לפליטים ולמהגרים נ' ראש מנהל אכיפה וזרים (26.5.2026)
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של המוקד לפליטים ומהגרים ושל היאס, וקבע כי אין מקום לתת צו ביניים גורף המונע את הרחקתם של אזרחי אתיופיה מישראל, שכן קיומם של מסלולים לבחינה פרטנית מייתר את הצורך בסעד קולקטיבי.
מאז נובמבר 2021 הוענקו רישיונות ישיבה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל לאזרחי אתיופיה ששהו בישראל בשל המלחמה בארצם. בשנת 2024 החליט שר הפנים לסיים מדיניות זו נוכח שינויים נטענים במצב באתיופיה. החלטה זו אושרה בבית המשפט העליון (עניין א.ס.ף.), תוך שנקבעה תקופת התארגנות שבסופה תתאפשר הרחקה, בכפוף לזכותו של כל אדם להגיש בקשה פרטנית ולהיות מורחק רק לאחר שימוע. לקראת תום תקופת ההתארגנות, הגישו הארגונים המבקשים עתירה מנהלית חדשה בטענה שהמדינה אינה מאפשרת בפועל הגשת בקשות פרטניות נגד הגירוש המבוססות על עיקרון אי-ההחזרה. במסגרת העתירה התבקש צו ביניים קולקטיבי שימנע את הרחקתם. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לצו ביניים, ועל החלטתו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור על החלטה זו מבלי שנתבקשה תשובת המדינה. נקבע כי התערבות ערכאת הערעור בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים היא מצמצמת מטבעה. לגופו של עניין, בית המשפט העליון אימץ את קביעת בית המשפט המחוזי כי קיומם של מסלולים פרטניים – אשר במסגרתם מעוכבים הליכי גירוש של מי שבקשתו תלויה ועומדת – מקטין את הנזק שעלול להיגרם לקבוצה כולה, ובכך מחליש משמעותית את ההצדקה למתן סעד זמני קולקטיבי. בנוסף, הודגש כי מתן סעד זמני גורף יחתור תחת קביעותיו החלוטות של בית המשפט העליון בעניין א.ס.ף.
ביום 16.6.2026 הוגשה לבית המשפט המחוזי עתירה מתוקנת, בה התבקש להורות למשיבים לנסח ולפרסם את האופן בו ניתן להגיש בקשות פרטניות להגנה בהתאם לעיקרון אי-החזרה.