בית המשפט המחוזי – קבלת ערעור ומתן מעמד קבע מטעמים הומניטריים לאם ובתה מאוקראינה

עמ"נ (י-ם) 4454-03-26 קוזמינה נ' רשות האוכלוסין וההגירה (5.7.2026)
בית המשפט המחוזי קיבל ערעור של אזרחית אוקראינה ובתה, והורה לרשות האוכלוסין וההגירה להעניק להן רישיון לישיבת קבע, לאחר שקבע כי הרשות פעלה בשיהוי של חמש שנים בהכרעה בבקשתן ההומניטרית, נמנעה מעריכת ראיון לבת שהפכה לבגירה, והתעלמה מזיקותיהן העמוקות לישראל.
המערערת, אזרחית אוקראינה, נישאה בשנת 2012 לאזרח ישראלי, שנפטר בשנת 2019. הליך הסדרת מעמדה ידע עליות ומורדות, אך בשנת 2016 שודרג מעמדה והוענק לה ולבתה (שנכנסה לארץ כקטינה נלווית) רישיון ישיבת ארעי מסוג א/5. בעקבות פטירת בן הזוג הישראלי, הופסק ההליך המדורג, ובחודש נובמבר 2019 הגישו המערערות בקשה למתן מעמד מטעמים הומניטריים. רק באוגוסט 2024 – כחמש שנים לאחר מכן – דחה מנכ"ל רשות האוכלוסין את בקשתן. בית הדין לעררים אישר את ההחלטה (בפסק דין שניתן גם הוא בשיהוי ניכר, בינואר 2026), תוך שקבע כי זיקותיהן למדינת המוצא גוברות על זיקותיהן לישראל, וכי לא ייגרם לבת נזק מחזרתה לאוקראינה, למעט הקושי הרגיל הכרוך בהגירה. על פסק דינו של בית הדין לעררים הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, ביטל את החלטות הרשות ובית הדין לעררים, והורה על מתן מעמד קבע למערערות. בית המשפט מתח ביקורת חריפה על השיהוי העצום, בן חמש שנים, בטיפול בבקשתן ההומניטרית של המערערות, מתוכן למעלה משנה מרגע הריאיון עד להמלצת הוועדה ההומניטרית, ושנה נוספת עד להחלטת המנכ"ל. נקבע כי השיהוי הקיצוני פגע קשות בזכותן להליך הוגן והותיר אותן בחוסר ודאות שהסב להן נזקים ממשיים.
בנוסף, בית המשפט קבע כי המשיבה כשלה בבחינת זיקותיהן לישראל. הבת גדלה בארץ מאז גיל 13, דוברת עברית רהוטה, ייצגה את ישראל בנבחרת הלאומית, וכיום היא בגירה (בת 22) ומשתלבת במעגל העבודה. חרף זאת, הרשות כלל לא טרחה לראיין אותה ולבחון את נסיבותיה העדכניות כבגירה. המלצות הוועדה ההומניטרית הוגדרו על ידי בית המשפט כ"לא רציניות", תוך התעלמות מזיקת המערערות לישראל (כשהבת חיה בארץ כ-9 שנים והאם כ-13 שנים). לאור הפגמים היסודיים, חלוף הזמן הניכר, והחשש ששיקול דעת מחודש של הרשות לא יופעל כראוי, מצא בית המשפט כי יש לחרוג מהסעד הרגיל של השבת התיק לרשות, והורה לתת להן מעמד קבע.