בית המשפט המחוזי – דחיית ערעור בעניין העסקת עובדת זרה בסיעוד השוהה בישראל מעל 8 שנים

עמ"נ (י-ם) 69860-05-25 מ.ב. נ' רשות האוכלוסין וההגירה (27.4.2026)
בית המשפט המחוזי דחה ערעור בעניין הסדרת מעמדה של מטפלת סיעודית מטעמים הומניטריים, מאחר שהעובדת שהתה בישראל למעלה מ-8 שנים, אך קבע תקופת התארגנות ארוכה לעזיבתה לנוכח גילה המופלג ומצבה של המטופלת.
המערערת 1, ילידת 1927, היא קשישה סיעודית ועיוורת החיה בגפה. משנת 2022 היא מעסיקה את המערערת 2, אזרחית הפיליפינים אשר נכנסה לישראל בשנת 1999 ועבדה ברישיון עד שנת 2021. בקשות שהגישו המערערות להסדיר את מעמדה של העובדת נדחו על הסף, מאחר שחלפו למעלה מ-8 שנים מאז כניסתה לישראל ולמעלה מ-90 ימים מסיום העסקתה האחרונה. בית הדין לעררים דחה ערר שהוגש על החלטת הרשות, ועל כך הוגש הערעור לבית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, תוך שהוא קובע כי הוראות סעיף 3א(ב1) לחוק הכניסה לישראל מציבות תנאי סף ברור ונוקשה של עד 8 שנות שהייה, ואינן מותירות לשר הפנים שיקול דעת לבחון בקשות הומניטריות של עובדים ששהו מעבר לכך.
בית המשפט אף דחה את טענותיהן החוקתיות של המערערות באשר לאי-חוקתיות תנאי הסף בחוק.
עם זאת, בית המשפט גילה התחשבות במצבה ההומניטרי הייחודי של המטופלת – המתקרבת לגיל 99, עיוורת ובודדה – וקבע כי לפנים משורת הדין, ולצורך התארגנות ומציאת מטפל חלופי שיתאים לצרכיה, יעוכבו הליכי האכיפה נגד העובדת לתקופה חריגה של כשנה.