יובל לבנת, חמלה סבירה: מעמד הומניטרי לזרים בישראל, מעשי משפט, כרך טז (2024)
המאמר עוסק בהסדרת מעמדם של זרים בישראל מטעמים הומניטריים. לפי הניתוח המוצע, טעם הומניטרי מרכזי לעניין סוג זה של תיקים הוא המצוקה שיחווה הזר נוכח הרחקתו מישראל, והחמלה שמצוקה זו אמורה לעורר אצל פקיד רשות האוכלוסין וההגירה, שדן בבקשה ההומניטרית. לצד טעם המצוקה, מוצגים כמה טעמים הומניטריים נוספים. כמו כן נדון טבעם של נסיבות ממתנות וטעמי נגד, שעומדים כנגד הטעם ההומניטרי, ומושכים לכיוון דחיית הבקשה ההומניטרית. לאחר שלב ההמשגה והטיפולוגיה של הטעמים ההומניטריים, הנסיבות הממתנות וטעמי הנגד, דן המאמר באופן שבו תיבחן הסבירות של ההחלטה בבקשה ההומניטרית. נטען שהחלטה הומניטרית סבירה היא כזו שנערך בה איזון ראוי בין טעמים שמקורם באתיקה של החמלה לבין טעמים שמקורם באתיקה של הצדק. המאמר מציע כמה יישומים משפטיים לרעיונות אלה.