בר"ם 7938/17 פלונית נ' רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (13.9.2018)

בית המשפט העליון קיבל בקשת רשות ערעור של אם, אזרחית זרה, ובתה בת ה-5, אזרחית ישראל, בעניין ביטול רישיון הישיבה של האם, לאחר פרידתה מאבי ביתה על רקע אלימות במשפחה.

האם נישאה לאב, אזרח ישראל, וניתן לה מעמד מכוח הנוהל העוסק בהסדרת מעמדם של בני זוגם של אזרחי ישראל. לאחר לידת ביתם, בני הזוג נפרדו על רקע אלימות במשפחה, ומשרד הפנים הפסיק את ההליך המדורג, סירב להאריך את רישיון הישיבה של האם, ודרש כי תעזוב את ישראל. בהתאם ל"נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים כתוצאה מאלימות מצד בן הזוג הישראלי", עניינה של האם נבחן על ידי הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים, שמצאה כי היות שהאב אינו שומר על קשר עם ביתו והיות שאין למבקשת בני משפחה אחרים בישראל, לא מתקיימים טעמים הומניטריים למתן מעמד בישראל.

בית הדין לעררים דחה ערר שהוגש נגד ההחלטה, ובית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור.

בית המשפט העליון קיבל את בקשה רשות הערעור וקבע כי על הוועדה לדון מחדש בבקשה. בית המשפט קבע שהוועדה נתנה משקל יתר לשיקולי הזיקה לישראל בהשוואה לשיקולים הנוגעים לאלימות במשפחה, וכי לא ניתן משקל ראוי לשיקול האלימות.

השופטת ברק-ארז הוסיפה בחוות דעתה הנפרדת כי "אלימות שננקטת כלפי בת זוג לא ישראלית מצד בן זוג ישראלי עשויה להוות – על פי נוהל אלימות – שיקול הפועל לטובת מתן מעמד בישראל לאישה. אולם, היא אינה יכולה לשמש שיקול שפועל כנגדה". זאת בהתייחס לקביעת בית הדין לעררים, לפיה נוכח עברו הפלילי של האב והאלימות שבה נקט, מוטב למערערות לחיות מחוץ לישראל ולא בקרבתו של האב בישראל.