בית המשפט העליון – קבלת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין המעניק תושבות קבע מטעמים הומניטריים

בר"מ 50162-09-26 רשות האוכלוסין וההגירה נ' קוזמינה  (24.9.2026)
בית המשפט העליון קיבל בקשת רשות ערעור של רשות האוכלוסין וההגירה, והורה על עיכוב ביצוע פסק דין שהורה על מתן תושבות קבע לאזרחית אוקראינה ולבתה.
המשיבות, אם ובתה אזרחיות אוקראינה, החזיקו בעבר ברישיונות ישיבה ארעיים מסוג א/5 מכוח הליך מדורג בעקבות נישואי האם לאזרח ישראלי. בשנת 2019, לאחר שבן הזוג הישראלי נפטר, ההליך המדורג הופסק והמשיבות נותרו ללא מעמד בישראל. בקשתן להסדרת מעמד מטעמים הומניטריים נדחתה על ידי מנכ"ל הרשות ולאחר מכן על ידי בית הדין לעררים.
בחודש יולי 2026, קיבל בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים את ערעורן והורה להעניק להן תושבות קבע, לאור שיהוי חמור בטיפול בבקשתן והיעדר בחינה פרטנית של נסיבות הבת שגדלה בישראל והפכה לבגירה. רשות האוכלוסין וההגירה ביקשה לעכב את ביצוע פסק הדין עד למועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור (נובמבר 2026), אך בית המשפט המחוזי סירב להאריך את עיכוב הביצוע מעבר לתחילת ספטמבר 2026. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור.
בית המשפט העליון דן בבקשה כבערעור וקיבל אותו. במישור הדיוני, צוין כי ההחלטה שלא לעכב את הביצוע היא "החלטה אחרת" שעלולה ליצור "מעשה עשוי" ולפגוע ביכולת הרשות למצות את זכויותיה, ולכן אמת המידה להתערבות בה היא ליברלית יחסית.
לגופו של עניין, נפסק כי במקבילית הכוחות מאזן הנוחות נוטה לטובת הרשות. הוסבר כי הענקת תושבות קבע ותעודת זהות ישראלית תקשה מאוד על ביטול המעמד והשבת המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור העיקרי שיוגש. מנגד, הפגיעה במשיבות תהיה מצומצמת, לאור הסכמת הרשות להעניק להן אשרת עבודה ושהייה מסוג ב/1 בתקופת הביניים, שתאפשר להן לעבוד ולזכות בזכויות סוציאליות מסוימות.
באשר לסיכויי הערעור העתידי, נקבע כי טענות הרשות בדבר התערבות חריגה בשיקול דעתה הן טענות ראויות לבירור ואינן טענות סרק.
לפיכך, ביצוע פסק הדין עוכב עד למועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור, בכפוף למתן אשרת ב/1 למשיבות בפרק זמן זה. בשולי הדברים, בית המשפט חזר והעיר על התנהלות הרשות בשל משך הזמן הממושך שנדרש לטיפול בעניינן של המשיבות בהיותן מחוסרות מעמד.