בית המשפט העליון – ערבון כתנאי למתן צו ארעי

בר"ם 8355/23 אנדואן נ' משרד הפנים (14.12.2023)

המבקשת היא אזרחית הפיליפינים ואם לקטין אזרח ישראל. אביו של הקטין, שגם הוא אזרח ישראל, אינו נמצא בקשר רציף עם המבקשת ועם בנה. בקשתה של המבקשת לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים נדחתה, וערר שהוגש נגד ההחלטה נדחה גם הוא.

במסגרת ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי ניתן צו ארעי המונע נקיטת הליכי אכיפה נגד המבקשת, אך הצו הותנה בהפקדת ערבון בגובה 10,000 ₪. בבקשה לעיון חוזר בהחלטה זו המבקשת טענה שידה אינה משגת את הסכום המבוקש, ועל כן משמעותו המעשית של התנאי הכספי שנקבע היא חזרתה לפיליפינים יחד עם בנה הקטין. לדבריה, חזרתם לפיליפינים תייתר במידה רבה את הסעד שאותו היא מבקשת בערעור, שמטרתו, בין השאר, לשמור על יציבות בחייו של הקטין, שהוא אזרח ישראלי.

עם הגשת בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון ניתן צו ארעי המונע צעדי אכיפה, ובית המשפט המחוזי קבע שיכריע בבקשה לצו ביניים לאחר החלטת בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור.

המדינה טענה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. לצד זאת, היא הוסיפה כי לגוף הדברים אינה מתנגדת לכך שהצו הארעי שניתן יישאר בתוקפו עד להכרעתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לצו ביניים.

בית המשפט העליון קבע שנוכח עמדת המדינה, בקשת רשות הערעור התייתרה,  והוסיף כי התוצאה המעשית במקרה זה משקפת אף את התוצאה הראויה.  בית המשפט קבע ש"ככלל, כאשר הסעד הזמני המבוקש נוגע ב'דיני נפשות' כמו במקרה דנן, במובן של השלכות כבדות משקל על טובתו וזכויותיו של קטין, ובנסיבות שבהן קושי כלכלי אמיתי אינו מאפשר הפקדה כספית, משקלן של הזכויות העומדות על הפרק צריך להיות שיקול מרכזי שאותו משווה בית המשפט נגד עיניו".