בר"ם 156/20 פלוני נ' שר הפנים (13.10.2020)
בית המשפט העליון קבע שרישיונות הישיבה מסוג א/5 שניתנו ל-600 תושבי דרפור בהתאם להחלטה משנת 2007 מהווים הכרה בהם כפליטים.
שאלת משמעות המעמד שניתן לתושבי דרפור לפי החלטת שר הפנים משנת 2007 התעוררה בעניינו של המבקש, שקיבל רישיון ישיבה מסוג א/5 בשנת 2008 לפי ההחלטה, לאחר שרישיון הישיבה שקיבל לא הוארך בשל מעורבות בפלילים. המבקש טען שמאחר שרישיון הישיבה שניתן לו מהווה הכרה בו כפליט, אי אפשר לשלול אותו אלא בהתאם לנוהל הטיפול במבקשי מקלט של משרד הפנים. משרד הפנים, לעומת זאת, טען כי ההחלטה לתת מעמד ל-600 תושבי דרפור היא החלטה הומניטרית שאינה מהווה הכרה בהם כפליטים, ולכן שלילת המעמד אינה מצריכה קבלת החלטה בהתאם לנוהל הטיפול במבקשי מקלט.
בית המשפט בחן את ההיסטוריה ואת הרקע לקבלת ההחלטה וקבע שכותרתה "הענקת מעמד פליט לסודאנים מחבל דארפור", לשונה של ההחלטה, התבטאויותיהם של גורמים שלטוניים ביחס להחלטה והרקע לקבלת ההחלטה, מלמדים כי המעמד שהוענק ל-600 תושבי דרפור בהתאם להחלטה הוא מעמד פליט. בית המשפט דחה את טענת משרד הפנים לפיה הגורמים שקיבלו את ההחלטה לא דייקו במשמעות המשפטית של המונח "מעמד פליט" ואת הטענה לפיה החלטות מאוחרות יותר ביחס לתושבי דרפור אחרים, שלהם ניתן מעמד, מלמדות כי אין מדובר במעמד פליט.
בהתאם לכך, בית המשפט קבע שהיה על משרד הפנים לבחון את בקשת המבקש להאריך את רישיון הישיבה שלו בהתאם לנוהל הטיפול במבקשי מקלט, דבר שלא נעשה. בית המשפט קבע כי על משרד הפנים לבחון את בקשת המבקש לחידוש רישיון הישיבה שלו בהתאם להוראות הנוהל, וכי עד לקבלת החלטה יש להחזיר לו את הרישיון מסוג א/5 שבו החזיק.