בר"ם 1834/23 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה (8.8.2023)
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של תושב דרפור הנשוי לאזרחית ישראל ואב לבת אזרחית ישראל, בעניין סירוב משרד הפנים לתת לו רישיון לישיבת קבע מטעמים הומניטריים.
המבקש הוא תושב דרפור, שקיבל בשנת 2008 רישיון ישיבה מסוג א/5 בהתאם להחלטה להעניק רישיון מסוג זה באותה עת ל-600 תושבי דרפור (החלטה שבהמשך נפסק על ידי בית המשפט העליון כי היא מהווה הכרה בהם כפליטים).
בהמשך המבקש הגיש בקשה לשדרוג מעמדו לתושבות קבע מטעמים הומניטריים, אך זו נדחתה. בין לבין המבקש נישא לאזרחית ישראל ונולדה להם ילדה, ועל כן בית הדין לעררים הורה לשקול מחדש את הבקשה, אך זו דחתה פעם נוספת. בית הדין לעררים ובית המשפט המחוזי דחו ערר וערעור שהוגשו, והמבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור וקבע כי "בפן הכללי, בצדק קבעו הערכאות הקודמות כי שהות ממושכת בישראל כפליט, השתקעות במדינה וכן קשרי משפחה אינם מהווים כשלעצמם נסיבות חריגות". בנוסף, בית המשפט העליון ציין כי הוא נותן משקל לכך שבאפשרותו של המבקש להסדיר את מעמדו כתושב קבע וייתכן שאף כאזרח מכוח נישואיו לאזרחית ישראל.