בית המשפט העליון – דחיית בקשת רשות ערעור בעניין צו ביניים למניעת הרחקה בטענה לזוגיות

בר"ם 57520-03-26 זוחורוב נ' רשות האוכלוסין וההגירה (20.4.2026)
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של אזרחית אוזבקיסטן ובן זוגה הישראלי, וקבע כי אין להתערב בהחלטה שלא לתת צו ביניים המעכב את הרחקתה, שכן הבקשה למעמד מכוח זוגיות הוגשה רק לאחר שנעצרה בגין שהייה שלא כדין.
המבקשת, אזרחית אוזבקיסטן, נכנסה לישראל בשנת 2021 ברישיון ישיבה מסוג ב/1 לעבודה בענף הסיעוד, והחזיקה ברישיון ישיבה עד שנת 2023. בינואר 2026 המבקשת נעצרה והוצאו נגדה צווי משמורת והרחקה. בשימוע שנערך לה טענה המבקשת לראשונה כי היא נמצאת בזוגיות עם אזרח ישראלי (המבקש). לאחר מעצרה השניים הגישו בקשה להסדרת מעמד מכוח נוהל רשות האוכלוסין וההגירה למתן מעמד לבני זוג של ישראלים, שנדחתה על הסף עקב חוסר במסמכים.
בקשת המבקשים לצו ביניים שיעכב את הרחקתה עד לבירור הערר בעניינה נדחתה על ידי בית הדין לעררים ועל ידי בית המשפט המחוזי. נקבע כי מאזן הנוחות וסיכויי הערר אינם נוטים לטובתה, לנוכח שהייתה הבלתי חוקית הממושכת והעובדה שבקשת המעמד הוגשה רק לאחר נקיטת הליכי האכיפה. על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, וקבע כי המקרה אינו עומד באמות המידה המחמירות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".
לגופו של עניין, בית המשפט הפנה להלכה שנקבעה בעניין אורן (עע"מ 4614/05), לפיה כאשר הטענה בדבר קשר זוגי עולה לראשונה רק לאחר שננקטו נגד האזרח הזר הליכי הרחקה, מתעורר חשש ממשי לפיקטיביות הקשר. בנסיבות אלה, בהעדר ראיות מוצקות ביותר לסתור את החשש, מוצדק להחיל את דרישת היציאה מהארץ, ואין מניעה כי בקשת המעמד תיבחן כאשר המבקשת שוהה מחוץ לישראל.