בית המשפט העליון – דחיית בקשת רשות ערעור בעניין צו ביניים לעיכוב הרחקה

בר"ם 21210-02-26 גופינג נ' משרד הפנים (8.2.2026)
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של אזרח סין על החלטה שלא לתת צו זמני לעיכוב הרחקתו מישראל.
המבקש, אזרח סין, שהה בישראל ברישיון ישיבה מסוג ב/1 משנת 2006 עד לשנת 2019. בקשתו למקלט מדיני נדחתה בשנת 2023, וכך גם שלוש בקשות שונות שהגיש למתן מעמד מטעמים הומניטריים. עם דחיית בקשתו האחרונה בינואר 2026, נדרש המבקש לצאת מהארץ לאלתר, נעצר, והוצאו נגדו צווי משמורת והרחקה.
המבקש הגיש ערר לבית הדין לעררים ובמסגרתו טען לפגמים בהליך השימוע, וכן טען כי מעצרו בוצע מכוח צו של בית משפט שלום שניתן בהיעדר סמכות מקומית. בית הדין לעררים דחה בקשה לצו זמני לעיכוב הרחקתו, בנימוק שסיכויי הערר נמוכים מאחר שהוא שוהה שלא כדין, וכי לא ייגרם לו נזק בלתי הפיך שכן באפשרותו לנהל את ההליך ממדינת מוצאו. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה אף היא, ועל ההחלטה הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור ללא צורך בתשובה, וקבע כי המקרה אינו מעורר שאלה עקרונית או חשש לעיוות דין, ולכן אינו מצדיק התערבות ב"גלגול שלישי". הודגש כי אמת מידה מצמצמת זו חלה ביתר שאת כאשר מדובר בהשגה על החלטת ביניים של בית הדין לעררים.
מעבר לנדרש, בית המשפט דחה את טענת המבקש לעניין היעדר הסמכות המקומית של בית משפט השלום (לפי חוק עובדים זרים), והבהיר כי הדרך הנכונה לתקוף החלטה של בית משפט שלום היא באמצעות הגשת הליך ערעורי מתאים לערכאת הערעור על החלטות בית משפט השלום, ולא במסגרת הליכי הערר המינהליים נגד רשות האוכלוסין וההגירה.