בר"ם 5476/22 Amida נ' רשות האוכלוסין וההגירה (16.1.2023)
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין דחיית בקשת מקלט של אזרח ניגריה.
המבקש טען שהוא נתון לסכנה במדינת מוצאו על רקע סירובו למלא את תפקיד ה"צ'יף פריסט" בקהילתו, במקום אביו שנפטר, וכי סירובו, המעוגן באמונתו הדתית, הוביל לאיומים על חייו מצד חברי קהילתו. בקשת המקלט נדחתה, וכך גם בקשה לעיון מחדש בהחלטה וערר שהוגש לבית הדין לעררים. בית הדין לעררים הטיל ספק באמינות המבקש ובאותנטיות של גרסתו, ונימק את פסק דינו בין היתר בכך שהמבקש השתהה בהגשת בקשתו למקלט שנתיים לאחר שהחלו האיומים עליו; כי הוא לא הצביע על תקיפה או פגיעה פיזית בו; כי לא סיפק ראיות המבססות את טענותיו; וכי הוא הוא יכול למצוא הגנה במדינתו.
המבקש ערער על פסק דינו של בית הדין לעררים לבית המשפט המחוזי, שנתן סעד ארעי לפיו לא יגורש, והתנה אותו בהפקדת ערבות כספית, אולם כאשר המבקש הגיש בקשה להפחתת הערבון בית המשפט דחה את הערעור מבלי להידרש לתגובת רשות האוכלוסין וההגירה.
בקשת רשות הערעור שהוגשה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה על ידי בית המשפט העליון בנימוק לפיו אינה עומדת ברף הגבוה שנקבע למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי", ואינה מעוררת שאלות עקרוניות ורחבות החורגות מנסיבותיו הספציפיות של המקרה.