בר"ם 6493/16 פלוני נ' משרד הפנים (24.11.2016)

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהגישה משפחה של אזרחי גאנה, שביקשו לקבל מעמד בישראל לפי החלטת ממשלה מס' 2183 משנת 2010, בדבר הסדרת מעמדם של ילדי שוהים שלא כדין.

המשפחה ביקשה לקבל מעמד, אף על פי שילדי המשפחה לא עמדו בשניים מתנאי החלטה הממשלה – התנאי לפיו במועד הרלוונטי הילד היה רשום לכיתה א' לפחות, והתנאי לפיו ההורים נכנסו לישראל באשרה וברישיון.

בית הדין לעררים ובית המשפט המחוזי דחו את הערר בנימוק לפיו בהתאם לפסק דין חלוט קודם, היה על המבקשים לצאת מישראל זה מכבר, ובנימוק לפיו גם לגופו של עניין המבקשים אינם עומדים בתנאי החלטת הממשלה, ואף על פי שהילדים נולדו בישראל וחיו בה כל חייהם, לא מתקיים "דבר מה נוסף", המבסס טעם הומניטרי מיוחד.

בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור בקובעו שעניינם של המבקשים אינו מעורר שאלה החורגת מעניינם של הצדדים, ולכן אינו מצדיק מתן רשות ערעור. בית המשפט הוסיף שהמקרה מעורר מורכבות אנושית, אך אין בכך כדי לשנות את התוצאה, וזאת במיוחד נוכח קיומו של פסק דין חלוט בעניינם של המבקשים והעדר שינוי בנסיבות מאז ניתן אותו פסק דין.

יומיים לפני מתן ההחלטה האמורה ניתנה החלטת בית המשפט העליון באותו התיק, שבה ניתן סעד זמני המונע את הרחקת המשפחה עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. במסגרת ההחלטה נקבע כי אף על פי שככלל הנזק שבגירוש לפני הכרעה בהליך הוא הפיך, הרי שבמקרה זה, שבו מדובר בקטינים, שעקירתם מהמסגרת החינוכית והחברתית שבה הם מצויים עלולה לגרום להם נזק כבד, יש מקום למתן סעד זמני, שימנע את גירושם ואת השמתם במשמורת.