בר"ם 4066/20 טספאי נ' מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה (22.9.2020)

המבקשים הם בני זוג, אזרח אריתריאה שבקשתו למקלט תלויה ועומדת, ואזרחית אתיופיה שלטענתה עברה להתגורר באריתריאה בהיותה בת 9 שנים, והם הורים לילד קטין.

לאחר שבקשתו של המבקש למקלט בישראל נדחתה, המבקשים הגישו ערר לבית הדין לעררים, בו ביקשו לבטל את ההחלטה לדחות את בקשת המקלט של המבקש וכן להעניק למבקשת רישיון ישיבה בישראל בהיותה בת זוג של מבקש מקלט. בין השאר נתבקש בערר סעד עקרוני, לפיו ייקבע שסעיף 12(ג) לנוהל הטיפול במבקשי מקלט, העוסק במעמדם של בני זוג של מבקש מקלט, יחול גם על בני זוג שמערכת היחסים ביניהם נרקמה בישראל.

בעקבות גיבוש אמות מידה חדשות לבחינת בקשות מקלט של אזרחי אריתריאה, משרד הפנים הודיע לבית הדין כי יבחן מחדש את בקשת המקלט של המבקש וביקש למחוק את הערר. המבקשים התנגדו למחיקת הערר בשל העדרה של החלטה חדשה בעניין המבקשת.

בית הדין מחק את הערר ונמנע ממתן הוראה לתת למבקשת רישיון ישיבה, אך קבע שלא יינקטו נגדה הליכי אכיפה עד לאחר 30 ימים מהמועד בו תינתן החלטה חדשה בעניין המבקש. בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין לעררים, מבלי להכריע בטענות העקרוניות בדבר סעיף 12(ג) לנוהל, ועל פסק דינו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, וקבע שהגם שבית הדין לא דן בחוקיות סעיף 12(ג) לנוהל, הסעד שהוא נתן זהה בפועל לזה הקבוע בנוהל, כאשר הורה על אי הרחקת המבקשת עד להכרעה בבקשת המקלט של המבקש.

בית המשפט הוסיף וקבע כי הטענות העקרוניות ביחס לנוהל שמורות למבקשים, ואף ציין שהעובדה שהוגשה עתירה עקרונית נגד הנוהל (עת"מ (י-ם) 72951-05-19 המוקד לפליטים ולמהגרים נ' רשות האוכלוסין וההגירה), אינה חוסמת את דרכם של מתדיינים ספציפיים להעלות את טענותיהם.