בית המשפט העליון – דחיית בקשות למתן רישיונות לישיבת קבע בישראל

בר"ם 716/24 Fusheng Guo נ' משרד הפנים (10.9.2024)
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהגישו שבעה אזרחי סין, ששהו בישראל מכוח רישיונות עבודה בתחום הבניין, בעניין דחיית בקשתם לקבל מעמד קבע בישראל.
המבקשים נכנסו לישראל בשנים 2006 ו-2007. לאחר שמיצו את תקופת חמש השנים במהלכה חוק הכניסה לישראל מאפשר להחזיק ברישיונות ישיבה מסוג ב/1, הוחל עליהם החריג שבסעיף 3א(ג1) לחוק, המאפשר הארכת רישיון ישיבה בשל תרומה ייחודית לכלכלה ולמשק הישראלים. בשנת 2019 פקע רישיון הישיבה של שניים מן המבקשים, ואילו רישיונות הישיבה של האחרים הוארכו עד לשנת 2021.
בקשותיהם של המבקשים לקבלת רישיונות לישיבת קבע בשל שהותם הארוכה בישראל, נדחו. המבקשים ערערו על ההחלטות לבית הדין לעררים, וטענו שסעיף 3א(ג1) לחוק הכניסה לישראל לא הסמיך את שר הפנים להאריך רישיונות ישיבה באופן גורף, כפי שנעשה לטענתם, וכי על מנת להאריך את תקופת שהייתם בישראל בחלוף למעלה מחמש שנים, היה על שר הפנים להקנות להם רישיונות לישיבת קבע.
בית הדין לעררים דחה את העררים, ובית המשפט המחוזי דחה את הערעורים שהוגשו, וקבע כי לשון חוק הכניסה לישראל תואמת את תכליתו ואינה תומכת בפרשנות המבקשים; כי חרף העובדה שהרישיונות הוארכו באופן גורף, הדבר נעשה על יסוד בקשות פרטניות; וכי המבקשים מנועים לטעון נגד סמכות שר הפנים לאחר שלא עשו זאת במשך עשור.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, וקבע כי מדובר במקרה שאינו מצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", וכי פרשנות המבקשים לחוק הכניסה לישראל אינה מעוגנת בלשונו או בתכליתו.