בר"ם 2737/19 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה (12.5.2019)
בית המשפט העליון דחה בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שניתן בעניינו של המבקש, מבקש מקלט מדרפור.
המבקש נכנס לישראל בשנת 2012 והגיש בקשה למקלט בשנת 2013. בשנת 2018, לאחר שבקשתו למקלט לא הוכרעה, המבקש הגיש ערר לבית הדין לעררים, שקבע שיש לתת למבקש רישיון ישיבה מסוג א/5 – במקום רישיון הישיבה שבו אחז לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל – וזאת עד להכרעה בבקשתו למקלט. משרד הפנים הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, שקיבל את הערעור וביטל את החלטת בית הדין לעררים.
המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, ובמסגרתה ביקש לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בטענה כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי, הוא יאבד את המעמד שבו הוא אוחז עכשיו.
בתגובת משרד הפנים לבקשת רשות הערעור נכתב כי המבקש לא פעל לתיאום תור לצורך קבלת רישיון ישיבה מסוג א/5 לאחר פסק הדין של בית הדין לעררים, ולכן הוא אינו אוחז ברישיון ישיבה מסוג זה. בית המשפט העליון קבע כי נוכח האמור, הצו המבוקש אינו צו המבקש להקפיא את המצב הקיים אלא מכוון לשינויו, ועל כן יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע.
בית המשפט הוסיף וקבע כי משרד הפנים יגיש הודעה מעדכנת 30 ימים לאחר הגשת תצהיר התשובה בבג"ץ 4630/17, שבו ניתן צו על-תנאי המורה למשרד הפנים לנמק מדוע "לא יוענק רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 לעותרים ולמבקשי מקלט יוצאי דרפור כמותם, וזאת עד להכרעה בבקשות המקלט הפרטניות שהגישו".