בר"ם 4574/19 פלוני נ' משרד הפנים (3.10.2019)
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין בחינת בקשה למעמד מטעמים הומניטריים שהגיש אזרח הפיליפינים, שבנו הקטין שוהה בישראל ומחזיק ברישיון לישיבת קבע.
האב חי בישראל משנת 1998 ועד לגירושו בשנת 2004. בשנת 2002, לפני גירושו, נולד לו ילד בישראל. בשנת 2012, לאחר גירוש האב מישראל, הילד ואמו קיבלו מעמד בישראל מכוח החלטת הממשלה שהתקבלה בשנה זו, בעניין "הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים שלא כחוק, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל".
בשנת 2016 האב נכנס לישראל באשרת תייר כדי לבקר את בנו, וטרם פקיעתה הגיש בקשה למעמד בישראל מטעמים הומניטריים. הבקשה נדחתה על הסף, מבלי שהועברה לדיון בוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים.
בית הדין לעררים דחה ערר שהוגש על ההחלטה, ובית המשפט המחוזי בירושלים דחה ערעור מינהלי שהוגש על החלטת בית הדין.
בית המשפט העליון קבע שלא מתקיימות אמות המידה להתערבות בהחלטות בית הדין לעררים ב"גלגול שלישי". כמו כן נקבע שהטענות מופנות נגד יישום ההלכה, לפיה יש להעביר לבחינת הוועדה הבין-משרדית מקרים שבהם קיים "סיכוי מסוים" לקבלת הבקשה. בית המשפט העליון לא ראה מקום להתערב בהחלטות בית הדין לעררים ובית המשפט המחוזי, לפיהן לא קיים סיכוי כזה, נוכח העובדה שמדובר בקטין בן 17 שנים שרוב חייו לא קיים קשר משמעותי עם אביו. בית המשפט אף הוסיף שבהתאם לנהלי משרד הפנים, הקטין יוכל להגיש לאחר גיוסו לצה"ל בקשה חדשה להקניית מעמד לאביו.