בר"ם 2966/24 רשות האוכלוסין וההגירה נ' Nechyporenko (4.8.2024)
בית המשפט העליון קיבל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וביטל את ההוראה האופרטיבית בפסק הדין, לפיה רשות האוכלוסין וההגירה תנפיק רישיונות ישיבה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל לכל אזרחי אוקראינה השוהים ישראל תחת מדיניות ההגנה הזמנית.
במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי, שעסק בעניינם של ארבעה אזרחי אוקראינה שבקשתם למקלט נדחתה, בית המשפט המחוזי נתן מספר החלטות עקרוניות, ובין היתר הורה לרשות לבחור אחת מבין שתי אפשרויות – מתן רישיונות ישיבה לאזרחי אוקראינה לפי סעיף 2(א)(5); או מתן זכאות לכל הזכויות שיש בידי מי שמחזיקים רישיונות ישיבה מסוג זה. הרשות הודיעה כי היא בוחרת באפשרות השנייה, ובנוסף לכך נתנה רישיונות ישיבה לארבעת המשיבים.
על אף זאת, בית המשפט המחוזי עמד בהרחבה על החובות כלפי האזרחי אוקראינה, והורה על מתן רישיונות מהסוג הנ"ל לכל אזרחי אוקראינה השוהים בישראל.
רשות האוכלוסין וההגירה הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שהתייחסה לכך שמשמעות הסעד האופרטיבי היא כי על הרשות להמיר את רישיונות הישיבה מסוג ב/2 (תייר) של אזרחי אוקראינה השוהים בישראל עם רישיון ישיבה מסוג זה, לרישיונות ישיבה לפי סעיף 2(א)(5). המשמעות של ההוראה האופרטיבית בפסק הדין היא כי יש להוציא צווי הרחקה כנגד אלפי אזרחי אוקראינה המחזיקים אשרת תייר ב/2 (12,000 איש על פי נתוני המדינה), מה שמצריך עריכת אלפי שימועים והנפקת צווי הרחקה, ותוך פגיעה באינטרס של אזרחי אוקראינה האוחזים ברישיון מסוג ב/2.
בית המשפט העליון קבע שלא היה צורך בהוראה האופרטיבית הנ"ל לאור הצהרת המדינה, "כי במישור סל הזכויות אין להבחין בין אזרחי אוקראינה המחזיקים באשרה מסוג 2(א)(5) לבין כאלה המחזיקים באשרת תייר". בית המשפט הוסיף כי מדובר בהוראה אופרטיבית שיש בה משום התערבות גורפת במדיניותו של שר הפנים, מדיניות שלא נתקפה בגדרי הדיון בבית משפט קמא, והורה על ביטול הסעד האופרטיבי בדבר מתן רישיונות ישיבה לכל אזרחי אוקראינה.
מטעם ארגון היאס הוגשה בקשה להצטרף כידידת בית משפט להליך, בנוגע למעמד הראוי למי שחוסים תחת מדיניות אי-הרחקה. הבקשה לא נדונה מהנימוקים בשלם התקבל הערעור, תוך שנקבע כי טענות הצדדים שמורות.