בית המשפט המחוזי – קבלת ערעור בעניין מבקש מקלט מאריתריאה

עמ"נ (י-ם) 27960-03-25 Germay נ' רשות האוכלוסין וההגירה (13.6.2025)

בית המשפט מחוזי קיבל ערעור של מבקש מקלט אריתריאה, וקבע כי הדרישה לפיה עליו לפנות ליחידה ליציאה מרצון כתנאי לקבלת החלטה בבקשתו למקלט אינה כדין.

המערער הוא אזרחי אריתריאה, שהגיש בקשת מקלט על בסיס טענה לרדיפה על רקע היותו נוצרי פנקוסטולי. יחידת הטיפול במבקשי מקלט והוועדה המייעצת לענייני פליטים קבעו כי המערער עומד בתנאי האמנה בדבר מעמדם של פליטים, והמליצו לו לשרת הפנים להכיר בו כפליט, אך שרת הפנים החליטה בשנת 2022 כי בעיניה לא הוכח פחד מבוסס היטב מפני רדיפה, ועל כן היה מקום לדחות את בקשת המערער. יחד עם זאת השרה קבעה כי בטרם תינתן הכרעה סופית בבקשה, על המערער לפנות אל היחידה ליציאה מרצון על מנת לקבל מידע לגבי האפשרויות העומדות בפניו לצאת מישראל. בשנת 2023 אימץ שר הפנים החדש את החלטת שרת הפנים.

בית הדין לעררים דחה ערר שהוגש על החלטה זו, ועל פסק דינו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי ציין שבית הדין קבע בפסק דינו כי אמנת הפליטים לא נקלטה בדין הפנימי בישראל, ועצם הפעלתה נתונה לשיקול דעת השר מתוקף שיקול דעתו הרחב על פי חוק, אך קביעה זו מעוררת קושי, שכן מדינת ישראל קיבלה על עצמה את המחויבות לכבד את הוראות האמנה בדבר מעמדם של פליטים, ומחויבות זו אף עוגנה במפורש בנוהל.

בית המשפט קבע שההחלטה, לפיה טרם בחינת עניינו של המערער לגופה, עליו לפנות אל היחידה ליציאה מרצון על מנת לקבל מידע לגבי האפשרויות העומדות בפניו לצאת מישראל, אינה מעוגנת בדין ואינה מתיישבת עם הוראות האמנה.

בית המשפט קיבל את הערעור וקבע כי על שר הפנים לקבל החלטה בבקשת המקלט לגופה, וקצב לוח זמנים לקבלת ההחלטה.