בית המשפט המחוזי – קבלה חלקית של עתירה בעניין הוראות נוהל משרד הפנים בעניין קבלת מעמד מטעמים הומניטריים

עת"מ (י-ם) 61980-12-24 המרכז לסיוע משפטי לעולים של התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' משרד הפנים (11.11.2025)
העותרים, חמישה ארגוני זכויות אדם, הגישו עתירה בעניין תיקונים שהוכנסו בנוהל רשות האוכלוסין וההגירה בעניין קבלת מעמד מטעמים הומניטריים.
בית המשפט התייחס לסעיפים בנוהל שנתקפו על ידי העותרים, כמפורט להלן:
סעיף ג.2 לנוהל קובע כי בקשה למעמד מטעמים הומניטריים, אשר הוגשה על ידי אדם, שהתקבלה בעניינו החלטה מינהלית קודמת הדוחה בקשה למעמד, ודורשת יציאה מישראל ו/או שהתקבל פסק דין שהותיר את החלטת הסירוב על כנה, תטופל רק לאחר יציאתו של אותו אדם מישראל. זאת להבדיל מנוסחו הקודם של הנוהל, שהתייחס לדרישת יציאה מישראל טרם בחינת הבקשה החדשה, רק במקרה של פסק דין.
בית המשפט החליט לדחות את העתירה בעניין זה, וקבע כי קיימים מקרים שבהם בנסיבות הקונקרטיות של העניין יש לסטות מהוראה זו.
סעיף ג.7 לנוהל קובע כי במקרה שבו מגיש הבקשה מחזיק ברישיון ישיבה בתוקף, יבוטל רישיונו ויינתן לו רישיון ישיבה מסוג ב/2 עד להכרעה בבקשה למעמד מטעמים הומניטריים. זאת להבדיל מנוסחו הקודם של הנוהל, שלפיו תוקף הרישיון שהיה בידי מגיש הבקשה הוארך.
בית המשפט קבע כי ההוראה אינה בלתי סבירה באופן קיצוני, וזאת בין היתר משום שמשרד הפנים הבהיר כי במקרים המתאימים ישקול סטייה מהוראה זו בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של המבקש. כמו כן נקבע שניתן יהיה לשוב ולתקוף את הסעיף בעתיד, כשניתן יהיה לבחון האם הרשות אכן סטתה מההוראה במקרים המתאימים בהם מתבקשת אותה סטייה, ובמועד בו יהא ניתן לבחון את השפעת התיקון בפועל.
סעיף ד.7 לנוהל קובע בין השאר כי נדרשת תעודת לידה מקורית ומאומתת של המבקש, אחרת תדחה הבקשה על הסף. ניתן להגיש בקשה לפטור מכך, אך יהא צורך בתעודה עת מדובר בהמשך בשדרוג המעמד לתושבות קבע.
בית המשפט עמד על כך שבעקבותיו הערותיו משרד הפנים הסכים לתקן את הסעיף כך שגם במועד שדרוג המעמד ניתן יהיה לפטור את המבקש מהצגת תעודת לידה, וקבע כי בעקבות שינוי זה אין מקום להתערבות בסעיף.
סעיף ט.6 לנוהל קובע כי מי שקיבל רישיון ישיבה מסוג ב/1 לפי הנוהל, יוכל לשדרג את מעמדו לרישיון ישיבה מסוג א/5 רק לאחר 63 חודשים.
העותרים טענו כי חוק הכניסה לישראל אינו מאפשר הארכה של רישיונות ישיבה בנסיבות אלה לפרק זמן העולה על 27 חודשים. בית המשפט קבע שגם אם ניתן להאריך רישיונות ישיבה מסוג  ב/1 לפרק זמן של למעלה מ-27 חודשים, המחוקק לא התכוון שכך ייעשה כדבר שבשגרה וכנקודת מוצא, וכי קשה להבין מדוע נקבעה בנוהל תקופת זמן של 63 חודשים, עת נראה כי מדובר בפרק זמן ממושך מאוד אשר לא ברורה מטרתו. בית המשפט הורה למשרד הפנים לתקן את הסעיף בתוך שישה חודשים, וקבע כי שמורה הזכות לתקוף את הנוסח החדש שייקבע.