בית המשפט המחוזי –עיכוב הרחקת מבקש מעמד מכוח זוגיות

עמ"נ (חי') 44988-08-26 הו נ' רשות האוכלוסין וההגירה (27.8.2026)
בית המשפט המחוזי קיבל בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים, שסירב לתת סעד זמני נגד הרחקה, וקבע כי כאשר דחיית הבקשה למעמד מכוח זוגיות נבעה מסיבות טכניות של אי-המצאת תעודות יושר במועד, וללא טענות לגבי כנות הקשר – מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת מניעת הרחקת בן הזוג הזר.
המבקש הוא אזרח וייטנאם שנכנס לישראל ב-2010 באשרת עבודה שפקעה. בהמשך נדחתה בקשתו למקלט מדיני, והוא נישא למבקשת, אזרחית ישראל ואם לשתי בנות. בשנת 2024 בני הזוג הגישו בקשה להסדרת מעמד המבקש. לאחר ריאיון שנערך בפברואר 2026, המבקש התבקש להמציא תעודות יושר ממלזיה ומדובאי (מדינות שבהן שהה 20 שנה קודם לכן). עקב קשיים בירוקרטיים, שחלקם נבעו ממצב המלחמה, התעכבה המצאת המסמכים. בחודש מאי 2026 רשות האוכלוסין דחתה את הבקשה על הסף עקב אי-המצאת המסמכים, ודרשה את יציאתו המיידית מישראל. ערר פנימי נדחה אף הוא, למרות שבינתיים הומצאה תעודה (ללא תרגום) מדובאי, וזמן קצר לאחר מכן הומצאה גם התעודה ממלזיה. המבקשים הגישו ערר לבית הדין לעררים ובקשה לצו ביניים נגד הרחקתו של המבקש. בית הדין לעררים דחה את הבקשה לצו ביניים בנימוק שסיכויי הערר נמוכים מאחר שהמסמכים אינם מאומתים כדין ולא הומצאו במועד, ומאחר שהמבקש עשה "דין עצמי" בשהייתו בארץ.
בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת רשות הערעור, דן בה כבערעור וקיבל את הערעור. נקבע כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המבקשים, שכן הרחקת המבקש – המשמש דמות אב לבנותיה של אשתו הישראלית – תפגע קשות בחיי המשפחה. מנגד, למדינה לא ייגרם נזק מהישארותו בשלב זה, שכן הרשות ממילא לא העלתה כל טענה בעניין כנות קשר הנישואין ודחתה את הבקשה מטעמים פרוצדורליים בלבד.
בית המשפט דחה את גישת הרשות ובית הדין שלפיה השהייה הבלתי-חוקית בעבר מצדיקה את ההרחקה המיידית, והזכיר כי על פי הפסיקה ונוהלי הרשות עצמה, כל עוד מתבררת בקשתו של בן הזוג למעמד – אין לנקוט נגדו הליכי הרחקה. באשר לסיכויי הערר, נקבע כי הם "טובים וודאי שאינם קלושים". הודגש כי משהושגו לבסוף המסמכים החסרים (אף אם באיחור ולאחר מתן החלטת הרשות), בסמכותו של בית הדין לעררים להתחשב בהם ולהורות על החזרת הדיון לרשות האוכלוסין להמשך בחינה מהותית, מבלי לחייב את המבקש לעזוב את הארץ ולהתחיל הליך חדש.