עמ"נ (ב"ש) 36327-12-17 מוכתאר נ' משרד הפנים (30.3.2018)

בית המשפט המחוזי (השופטת לוין) קיבל ערעור שהוגש על החלטת בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, והורה על דחיית מועד היציאה מישראל שקבע בית הדין בעניינו של אזרח גיניאה, ועל מתן רישיון ישיבה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל.

המערער שוחרר ממשמורת על ידי בית הדין לביקורת לאחר מספר תקופות מעצר ולאחר שניסיונות לגרשו לא צלחו, בין היתר לאחר שגיניאה סירבה להכניסו לשטחה עם תעודת מעבר ישראלית. בית הדין קבע שאין אינדיקציה שהמערער אינו משתף פעולה עם הרחקתו, והורה לשחררו בחודש ינואר 2016 בתנאים, ובהם התנאי כי ייצא את ישראל עד יום 17.3.2016. בהמשך, בעקבות מספר הליכים שהתנהלו בבית הדין ובבית המשפט המחוזי, בית הדין האריך את המועד ליציאת המערער עד ליום 1.2.2018.

בערעור פורטו הצעדים שהמערער ביצע בניסיון לעזוב את ישראל, ובכלל זה פנייה לגופים כמו הצלב האדום ונציבות האו"ם לפליטים. בית המשפט התבקש לבטל את התנאי לפיו עליו לצאת את ישראל עד המועד הנ"ל או לקבוע מועד חדש ולהורות למשרד הפנים להציע בתוך מועד זה פתרון מעשי לגירוש המערער או לכל הפחות לפרט מה הם הצעדים הנדרשים ממנו. משרד הפנים, לעומת זאת, טען כי בית הדין נעדר סמכות להאריך את המועד שנקבע ליציאה מישראל, משום שמדובר בהתערבות בצו ההרחקה.

במסגרת ההליכים בעתירה נעשו ניסיונות נוספים להביא ליציאתו של המערער מישראל, ובהמשך לכך עמדת משרד הפנים נותרה כי המערער לא משתף פעולה עם ההרחקה. בין השאר משרד הבהיר כי הסירוב לצאת למדינה שלישית אינו נחשב לחוסר שיתוף פעולה.

בית המשפט קבע כי נקודת המוצא היא שבית הדין מוסמך, במסגרת תנאי השחרור, לקבוע מועד ליציאה מישראל. עוד נקבע שבנסיבות העניין, שבהן נעשו ניסיונות להוציא את המערער מישראל במשך שנים, קביעת פרק זמן של חודשיים ליציאה מהארץ אינו סביר. בית המשפט קבע שבית הדין אינו מוסמך להורות על שחרור ממשמורת ללא קביעת מועד יציאה מישראל, אולם דחה את טענת משרד הפנים, לפיה בית הדין אינו מוסמך לקבוע מועד רחוק לצורך הסדרת מעמד בישראל, ודחה את הטענה כי מדובר בהתערבות בצו ההרחקה או הסדרת מעמד דה-פקטו, שאינם מצויים בסמכות בית הדין.

בית המשפט האריך תקופת השחרור ואת מועד היציאה מישראל עד יום 1.7.2018, ציין כי מצופה שמשרד הפנים יפרט את הצעדים שהמערער נדרש לבצע, והורה על מתן רישיון ישיבה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל עד המועד האמור.