בית המשפט המחוזי – דחיית ערעור על סילוק על הסף של בקשת מקלט חדשה הממחזרת טענות קודמות

עמ"נ (ת"א) 69791-03-26 נידושאני נ' שר הפנים  (13.4.2026)
בית המשפט המחוזי דחה ערעור של מבקשת מקלט מסרי לנקה שהגישה בקשת מקלט שנייה הנשענת על אותן טענות שכבר נדחו בעבר.
המערערת נכנסה לישראל באשרת תייר בשנת 2019 והגישה בקשה למקלט מדיני בטענה לרדיפה בסרי לנקה על רקע נטייתה המינית. בקשתה נדחתה על ידי רשות האוכלוסין וההגירה, וערר וערעור שהגישה על ההחלטה נדחו אף הם. המערערת נותרה בישראל ללא אשרה, ובשנת 2025 הגישה בקשת מקלט חדשה המבוססת על טענות דומות של רדיפה ממוסדת כנגד הקהילה הלהט"בית בסרי לנקה.
הבקשה השנייה נדחתה על ידי רשות האוכלוסין וההגירה, ובית הדין לעררים דחה על הסף את הערר שהוגש על דחייה זו, בנימוק שהבקשה הוגשה בחוסר תום לב קיצוני וללא כל שינוי נסיבות מהותי. על החלטת בית הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על הסף, תוך שהוא מגנה את התנהלות המערערת אשר עשתה דין לעצמה ופעלה בחוסר ניקיון כפיים בניסיונה לעקוף פסק דין חלוט.
לגופם של דברים קבע בית המשפט כי המסמכים שהציגה המערערת אינם מבססים עילה למקלט. מסמך המשטרה שהוצג נחזה כזהה למסמכים גנריים שהוצגו בתיקים אחרים ואין בו כדי להעיד על רדיפה פרטנית כלפיה, והמידע האובייקטיבי שהציגה מבוסס על כתבות כלליות מהאינטרנט שאינן נוגעות לעניינה הקונקרטי ולנסיבותיה האישיות. בית המשפט קבע כי חובת ההוכחה של "פחד מבוסס היטב מרדיפה" מוטלת על מבקש המקלט, וכי טענות כלליות באשר לפגיעה בזכויות אדם במדינת המוצא אינן מהוות תחליף לביסוס חשש קונקרטי לחיי המבקש. בהתאם, נקבע כי המדובר בניסיון סרק להאריך את השהות בישראל והערעור נדחה.