בית המשפט המחוזי – דחיית ערעור בעניין הארכת אשרת סיעוד והפחתת הוצאות משפט

עמ"נ (י-ם) 16622-07-26 נ' ו' א' נ' רשות האוכלוסין וההגירה (26.7.2026)
בית המשפט המחוזי דחה ערעור על דחיית בקשה להארכת רישיון ישיבה לעובדת סיעוד, אך קיבל את הערעור לעניין ההוצאות החריגות שהושתו על העובדת והמטופלת הקשישה בבית הדין לעררים, והפחית אותן באופן משמעותי.
המערערות הן אזרחית ישראלית בת 93 ועובדת סיעוד זרה מנפאל, שנכנסה לישראל בשנת 2009. העסקתה החוקית האחרונה של העובדת הסתיימה בשנת 2017, ומאז שהתה בישראל שלא כדין. בחודש פברואר 2026 הוגשה בקשה להארכת רישיונה של העובדת מכוח "הוראת שעה – חרבות ברזל" לשם טיפול בקשישה. רשות האוכלוסין דחתה את הבקשה על הסף מאחר שהעובדת חרגה מתנאי הסף, שכן חלפו למעלה מ-13 שנים מאז כניסתה לישראל ולמעלה מ-90 ימים מאז סיום העסקתה כדין. בית הדין לעררים דחה את הערר שהוגש על החלטה זו על סמך הכתובים, וחייב את העובדת בהוצאות בסך 10,000 שקלים ואת הקשישה בהוצאות בסך 1,500 שקלים. על פסק דין זה הוגש הערעור לבית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור לגופו ללא צורך בתשובת המשיבה. נקבע כי תנאי הסף להארכת רישיון עבודה בסיעוד מטעמים הומניטריים הם תנאים שנקבעו בחקיקה ראשית. בהיעדר עמידה בכל התנאים הללו, נעדר שר הפנים סמכות לאשר את הבקשה.
מנגד, בית המשפט קיבל את הערעור בכל הנוגע לסכום ההוצאות החריג שנפסק לחובת המערערות. בית המשפט מתח ביקורת על פסיקת הוצאות בסכום כה גבוה ללא התראה מוקדמת ותוך חריגה קיצונית מהמקובל בערכאות אלו. בית המשפט הבהיר כי אם בית הדין סבר שמדובר בערר סרק שסיכוייו קלושים, היה עליו להעמיד את המערערות על כך מראש על מנת לאפשר להן לחזור בהן ולחסוך את הוצאות ההליך. בנוסף, הודגש כי יש להתחשב בזהותן של המערערות בתיק זה – קשישה בת 93 ועובדת זרה קשת יום. לאור זאת, ביטל בית המשפט לחלוטין את חיוב ההוצאות של המטופלת הקשישה, והעמיד את חיוב ההוצאות של העובדת הזרה על 1,000 שקלים בלבד. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אם נמצא כי מוגשים עררי סרק רבים מסוג מסוים באופן המכביד שלא לצורך על בית הדין ועל המשיבה, לא מן הנמנע כי עשויה לקום הצדקה לחיוב באי-כוח המערערים בתשלום הוצאות אישיות.