עמ"נ (י-ם) 17095-10-20 בנגורה נ' רשות האוכלוסין וההגירה (17.2.2021)
בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש אזרח סיירה-לאון בעניין סירוב משרד הפנים לתת לו מעמד מטעמים הומניטריים.
המערער שוהה בישראל משנת 1996, תחילה מכוח אשרת תייר, ולאחר מכן מכוח ההגנה הקבוצתית שניתנה לאזרחי סיירה-לאון. בהמשך, הוסרה ההגנה הקבוצתית ובקשתו של המערער למקלט נדחתה בשנת 2005, אולם שהייתו בישראל הותרה בשל היותו עד משטרה עד שנת 2010. בהמשך לכך הוגשה על ידו בקשה למעמד מכוח זוגיות עם אזרחית ישראל, ולאחר שזו נדחתה הגיש בקשה נוספת למקלט לישראל, שנדחתה אף היא. בקשה שהמערער הגיש למתן מעמד מטעמים הומניטריים – המבוססת על הטענה כי נשקפת לו סכנה אם יגורש בשל מידע שמסר למשטרה בישראל – נדחתה על הסף, ובית הדין לעררים דחה ערר שהוגש נגד החלטת הדחייה.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על החלטת בית הדין לעררים. בפסק דינו נקבע שהמערער העלה לאורך השנים גרסאות עובדתיות שונות ומתחלפות באופן הפוגע באמינותו. בית המשפט קבע שהטענות בדבר הסכנה הנשקפת למערער נדונו כבר בהליכים קודמים ונדחו, ואף קבע כי לגופו של עניין שהטענות בדבר הסכנה הנשקפת למערער אם יגורש, בשל עדות שמסר במשטרה, לא הוכחו.