עמ"נ (ב"ש) 8913-08-16 דאנג נ' מדינת ישראל (26.10.2016)

המערער, אזרח סודן, הורשע בעבירה של פציעה בצוותא ונגזר עליו עונש של מאסר בפועל. לאחר שסיים לרצות את מאסרו הוצא נגדו צו משמורת, ומאז הוא מוחזק במעצר לפי חוק הכניסה לישראל. בית הדין לביקורת דחה פעם אחר פעם את בקשתו להשתחרר ממשמורת, וקבע כי שחרורו יסכן את שלום הציבור. על החלטתו בעניין זה הוגש ערעור.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את הערעור וקבע שהאפשרות להחזיק במעצר שוהה שלא כדין שלא ניתן לגרשו כדי לשמור על שלום הציבור, בריאותו ובטחונו "מתבקשת מאליה". עם זאת בית המשפט קבע ש"הקושי מתעורר במקרים בהם העבירה המיוחסת, או זו שבוצעה בפועל על ידי השוהה שלא כדין, איננה מאוד חמורה, או במקרים בהם טיב העבירה ונסיבותיה, כשלעצמם, אינם יכולים ללמד בצורה המניחה את הדעת על סכנת הישנות המעשה בעתיד על ידו", וכי במקרים אלה עוצמת הקושי גדלה ככל שהאדם מוחזק פרק זמן ארוך יותר במשמורת.

בית המשפט קבע כי במקרים אלה יש לבחון את טיב הסכנה הנטענת, את הסתברות התרחשות הסכנה, את נסיבות ביצוע המעשה, הרקע לו והאדם בו מדובר.

בית המשפט קבע שנתוני המערער מלמדים שיש בשחרורו כדי לסכן את הציבור, אך הוסיף וקבע שהתנאי שנקבע על ידי בית הדין לבחינת שחרור בעתיד, "תכנית טיפול שיקומית אשר תאיין את מסוכנות המערער לשלום הציבור", אינו במקומו משום שבית הדין לא הצביע על מסגרת כזאת וגם נציגי המדינה אינם מכירים מסגרת כזו. כמו כן בית המשפט קבע שמסגרת טיפולית פרטית כזו אינה בהישג ידם של רבים במצבו של המערער, וכי בהיותו של המערער במשמורת הוא גם לא יוכל להשתתף בתכנית כזו.

בית המשפט אף הוסיף ש"נושא ההחזקה במשמורת של שוהים שלא כדין שסיימו לרצות את עונש המאסר שהוטל עליהם, בטענה ששחרורם יסכן את שלום הציבור, מחייב בחינה כוללת ושכלול דרכי הטיפול ומנגנון קבלת ההחלטות". בית המשפט קבע שההערכה בדבר מסוכנותו של אדם במקרים אלה היא "ראשונית, שטחית-יחסית, וכללית", וכי "שלילת חירותו של אדם בגין מעשה שהוא ריצה את מלוא עונשו עליו מנוגדת לערכים המשפטיים והמוסריים המקובלים ולאינטואיציית הצדק הבסיסי" ולכן "יש לשאוף לכך שהחלטות כאלה יתקבלו על יסוד נתונים קונקרטיים מלאים ומבוססים ככל הניתן, על מנת לצמצם למינימום פגיעה בלתי מוצדקת בחירות".

על אף כל האמור בית המשפט דחה את הערעור וקבע שהמערער רשאי להציע חלופת משמורת שתידון על ידי בית הדין.