עמ"נ (ת"א) 35249-10-22 ר.א.מ. נ' רשות האוכלוסין וההגירה (4.2.2024)
בית המשפט המחוזי קיבל ערעור של מבקש מקלט פלסטיני, שמשרד הפנים סירב לטפל בבקשתו למקלט בנימוק כי האמנה בדבר מעמדם של פליטים אינה חלה על פלסטינים תושבי השטחים.
המערער הוא תושב הגדה המערבית שנרדף בה על רקע היותו הומו. בעקבות הליכים משפטיים קודמים וראיון במחלקת הרווחה במנהלת הקישור והתיאום במינהל האזרחי, הוא הוכר כמי שנשקפת לו סכנה בגדה המערבית וקיבל היתר מת"ק, שאותו יש לחדש אחת לשישה חודשים.
המערער הגיש בקשת מקלט ליחידת הטיפול במבקשי מקלט, ובו ביום קיבל תשובה לפיה הוא אינו יכול להגיש בקשה כזו משום שהאמנה אינה חלה על תושבי הגדרה המערבית. במסגרת ערר שהוגש על ההחלטה, בית הדין לעררים קיבל את בקשת משרד הפנים לסלק על הסף את הערר, בנימוק לפיו האפיק למיצוי טענות המערער הוא באמצעות מתאם הרווחה במינהל האזרחי.
במסגרת ערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין לעררים, בית המשפט המחוזי דחה את טענת משרד הפנים לפיה יש לפרש את סעיף 1.D לאמנת הפליטים כסעיף המוציא מתחולתה של האמנה את כלל הפליטים הפלסטינים. בית המשפט קבע כי "לפי האמנה, פלסטינים מאוימים על רקע נטיה מינית, צריכים להיות זכאים להגיש בקשות מקלט במסגרת החריג שבסיפא לסעיף1D, במסגרת זו יוכלו לטעון ולהוכיח פחד מבוסס היטב מפני רדיפה על פי האמנה. הוכחת הפחד וביסוס הנסיבות המעמידות תשתית כנדרש, ייבחנו בכל מקרה לגופו, אך עצם האפשרות להגיש בקשת מקלט לא צריכה להיות חסומה בפני פלסטינים תושבי האזור, בנסיבות אלו. … על כן החלטת הרשות שלא לאפשר למערער להגיש בקשת מקלט, ואישורו של בית הדין להחלטה זו, מפרים את הוראות אמנת הפליטים שישראל מחויבת בה, ועל כן דין הערעור להתקבל."
בהתאם לכך, בית המשפט הורה למשרד הפנים לאפשר למערער להגיש בקשת מקלט והורה לתת לו רישיון ישיבה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל לאחר שיגיש את בקשת המקלט.
העותר יוצג ע"י עו"ד מיכל פומרנץ מטעם היאס ישראל