ערר (ת"א) 1202-16 א.ג.מ. נ' משרד הפנים (28.11.2016)

העורר, אזרח סודן השוהה בישראל ברישיון ישיבה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, הגיש בקשה למקלט בחודש פברואר 2014. עד למועד ההכרעה בערר לא התקבלה החלטה בבקשת המקלט.

בית הדין עמד על כך שבחודש פברואר 2015, משרד הפנים התחייב בפני בית המשפט העליון לסיים בתוך שנה את בחינתן של בקשות המקלט של אזרחי סודן ואריתריאה, שהיו תלויות ועומדות באותו מועד, אך לא עמד בהתחייבות זו. לטענת משרד הפנים ההכרעה בבקשות התעכבה בשל פרישתו הבלתי צפויה של יו"ר הוועדה המייעצת לענייני פליטים ובשל מספר גדול של בקשות מקלט חדשות שהוגשו מאז.

בית הדין קבע שחובה על רשות מינהלית לפעול תוך פרק זמן סביר, וכי נוכח התחייבות משרד הפנים לפני קרוב לשנתיים לסיים את בחינת בקשות המקלט בתוך שנה ונוכח העובדה שמשרד הפנים לא קבע סדרי עדיפויות לטיפול בבקשות, יש מקום להתערבות בית הדין.

לפיכך נקבע שככל שלא תינתן החלטה בבקשת המקלט של העותר בתוך 90 ימים, יהיה על משרד הפנים להעניק לו רישיון ישיבה מסוג ב/1 עד להכרעה בבקשת המקלט.