ערר (י-ם) 1725-19 דאובונג נ' משרד הפנים (20.3.2019)
בית הדין קיבל בקשה של משרד הפנים לדחיית ערר בשל שיהוי בהגשתו.
העורר הוא אזרח גאנה, שבקשתו למקלט נדחתה בסדר דין מקוצר.
משרד הפנים ביקש לדחות את הערר על הסף בשל הגשתו בשיהוי, שלושה חודשים לאחר מסירת הודעה על דחיית הבקשה למקלט לבא כוח העורר, אולם בא כוחו טען כי פנה פעם אחר פעם אל משרד הפנים בבקשה לקבל מסמכים בעניינו של העורר, והגיש את הערר בתוך 30 ימים מיום קבלת המסמכים.
בית הדין קבע כי יש למנות את תקופת השיהוי בת 30 הימים הקבועה בתקנה 13כד(ב) לתקנות הכניסה לישראל (סדרי הדין והמינהל בבית הדין לעררים), תשע"ד-2014 ממועד קבלת ההחלטה, ולא ממועד קבלת המסמכים שהתבקשו.
עוד נקבע שלא מתקיימים טעמים מיוחדים למתן הארכת מועד להגשת הערר. בית הדין קבע שניתן היה להגיש את הערר ללא מלוא המסמכים ובמידת הצורך לבקש מבית הדין לתקן את הערר לאחר קבלת מסמכים רלוונטיים.
בית הדין הוסיף כי מעיון במסמכים שהוגשו אף עולה שההחלטה לדחות את בקשת המקלט היא סבירה וכי סיכויי הערר הם קלושים, וגם מטעם זה אין מקום לתת הארכת מועד להגשתו.