ערר (ת"א) 2006-15 חאדר ואח' נ' שר הפנים

העורר קיבל רישיון מסוג א/5 בהתאם להחלטת הממשלה מ-2008 להעניק תושבות ארעית לדרפורים שהגיעו עד לסוף 2007. כשביקש להסדיר את מעמדם של זוגתו וילדיהם, הבקשה נדחתה בטענה שנוהל הטיפול בבן זוג של הפליט מוכר אינו חל עליהם, כיוון שהוא אינו פליט מוכר, וכי רעייתו לא המציאה את המסמכים הנדרשים מאתיופיה.

בית הדין קיבל את הערר, וקבע כי בני הזוג עשו מאמצים להשיג את המסמכים הדרושים והראו מדוע לא יכולים לקבל את כולם. בית הדין קבע עוד, כי יש לראות בעורר פליט מוכר: "לא מצאתי ממש גם בטענת המשיב לפיה אין להתייחס אל העורר כאל 'פליט מוכר', באשר מעמדו לא ניתן לו לאחר הליך R.S.D אלא הוענק לו 'כמחווה הומניטרית' מכוח החלטת שר הפנים. ראשית, כבר ממכתבו של שר הפנים ניכר כי כוונתו היתה להעניק לעורר מעמד פליט (במכתב שר הפנים, אשר כותרתו הינה "הענקת מעמד פליט לסודאנים מחבל דארפור", נכתב כי: "מתוקף סמכותי להענקת אשרות ורישיונות ישיבה בישראל, הנני מאשר הענקת מעמד פליט מסוג א/5 לשש מאות פליטים מסודן…"). שנית, קשה להלום שהמשיב מצא שלא לבחון את בקשת המקלט של העורר וחלף זאת העניק לו מעמד זהה לזה שמקבל פליט מוכר, ובאותה נשימה יטען כי העורר אינו פליט מוכר בכל הנוגע לזכויותיו ולאופן הטיפול בבקשותיו".

לבסוף, בית הדין קבע כי הנוהל, הקובע כי יש לתת לעוררת ב/1 ולא א/5 סביר, וכי ככל שבהמשך תשיג את יתר המסמכים או תראה צורך בשידרוג מעמדה, תוכל לפנות בשנית.