ערר (ת"א) 4912-19 מהינדוקולאסורי נ' רשות האוכלוסין וההגירה (5.12.2019)

בית הדין לעררים בתל-אביב דחה ערר על ההחלטה לדחות את בקשתה למקלט של אזרחית סרילנקה.

העוררת שהתה בישראל בשנים 2008-2015 ועבדה בענף הסיעוד. בשנת 2015 היא עזבה את ישראל, ובשנת 2019 שבה לישראל באשרת תייר והזדהתה באמצעות דרכון שבו שונה שמה ושונו פרטים אחרים. מספר ימים לאחר כניסתה לישראל, העוררת התייצבה במשרדי הרשות כדי להגיש בקשה למקלט. בהמשך נערך לה זיהוי ביומטרי, שהעלה שהיא שהתה בישראל בשם אחר. בעקבות זאת נערך לה שימוע והוצאו נגדה צווי משמורת והרחקה.

העוררת רואיינה בהיותה במשמורת, ולאחר הראיון נדחתה בקשתה למקלט בהליך מקוצר. בקשה לעיון חוזר שהעוררת הגישה נדחתה.

במסגרת הערר העוררת טענה שהיא מנהיגה דתית, שהיא חשופה לאיומים על חייה מצד גורמים מוסלמים ושהיא איבדה קרובי משפחה במהלך פיגועי טרור שבוצעו כלפי האוכלוסייה הנוצרית, שאליה היא משתייכת.

בית הדין קיבל את עמדת רשות האוכלוסין וההגירה, לפיה העוררת לא הוכיחה פחד מבוסס לרדיפה ולא הוכיחה שתוכל לזכות להגנה בארצה.

בית הדין ציין שמבדיקות שהמשיב קיים עולה שהתנכלויות המוסלמים לנוצרים בסרילנקה הן אקראיות ומועטות ואינן שיטתיות, וכי רשויות המדינה פועלות להגנה על מיעוטים דתיים. בהתאם, בית הדין קבע שלא מתקיימת הדרישה לחשש אובייקטיבי לרדיפה, גם אם מתקיים חשש סובייקטיבי, שגם בו בית הדין הטיל ספק, כיוון שלדברי העוררת היא שבה מספר פעמים לפעילות באזור מגוריה, ועזבה את מדינתה רק כחודשיים לאחר המועד שבו טענה שכנסייתה נפגעה. בית הדין אף קבע שהעוררת לא טוענת שהיא נרדפת על ידי הרשויות במדינתה, ולא הראתה שהיא אינה יכולה להימנע מרדיפה באמצעות מעבר לאזור אחר בסרילנקה.