ערר (י-ם) 3726-17 מ.ב. נ' משרד הפנים (30.8.2018)
בית הדין לעררים דחה ערר של מבקשת מקלט מאתיופיה, שמשרד הפנים החליט לדחות את בקשתה להכיר בה כפליטה.
העוררת הגישה בקשת מקלט בשנת 1999 על רקע גירושה מאתיופיה בשל מוצאה האריתראי. לאחר סדרה של הליכים בנציבות האו"ם לפליטים ולאחר מכן במשרד הפנים, בקשתה למקלט נדחתה.
טענת העוררת היא כי נציבות האו"ם לפליטים המליצה כבר בשנת 2000 שינוהל משא ומתן עם אתיופיה על חזרתה לשם, וכי אם המשא ומתן לא יצלח היא תוכר כפליטה. עוד נטען כי בשנת 2002 משרד הפנים הכיר ב-14 אנשים אזרחי אתיופיה ממוצא אריתראי כפליטים והעניק להם רישיון ישיבה מסוג א/5, והעניק רישיונות ישיבה מסוג ב/1 ל-52 אנשים נוספים במצב זה. העוררת טענה כי מצבה זהה למצבם, וכי ההימנעות ממתן מעמד בשעתו מהווה הפליה שלה בהשוואה לקבוצה זו.
בית הדין לעררים קבע שבהתאם להמלצת נציבות האו"ם לפליטים משנת 2000, היה על העוררת לנהל משא ומתן עם רשויות אתיופיה. כמו כן נקבע שלגבי קבוצת 66 אזרחי אתיופיה ממוצא אריתראי, שאליהם העוררת התייחסה, הנציבות קבעה ששגרירות אתיופיה בישראל אינה מכירה בהם כאזרחי המדינה ולכן יש להכיר בהם כפליטים. לעומת זאת, בית הדין קבע שלגבי העוררת לא קיימת קביעה כזו, ולכן אין מקום להשוואה בינה לבין אותה קבוצה.
כמו כן נקבע שהעוררת לא הראתה שנשקפת לה סכנת רדיפה באתיופיה בשל מוצאה האריתראי.