ערר (י-ם) 2515-24 א.א.ר. נ' רשות האוכלוסין וההגירה (16.7.2024)
בית הדין לעררים דחה ערר על החלטת משרד הפנים לדחות בקשת מקלט של אזרחית ניגריה.
העוררת נכנסה לישראל בשנת 2023 באשרה ורישיון ישיבה לשלושה חודשים יחד עם בנה הקטין לצורך קבלת טיפול רפואי בלקות שמיעה של בנה. לאחר תום תקופת רישיון הישיבה המבקשת הגישה בקשה להארכתו, ובינתיים בנה נקלט בפנימייה לאחר שהוכרז על ידי בית המשפט לנוער כ"קטין נזקק". בקשה למעמד מטעמים הומניטריים שהוגשה על ידי העוררת נדחתה, וכך גם בקשה למקלט שהוגשה על ידה.
לטענת העוררת היא הייתה שוטרת בניגריה וחברה ומנהיגה בארגון IBOP הדוגל בעצמאות חבל ביאפרה, והיא ושוטרים נוספים הואשמו על ידי חברי הארגון כ"סוכנים כפולים". לפי טענתה חברי הארגון הרגו חלק מן השוטרים והיא הותקפה פעמיים ואושפזה תקופות ממושכות בעקבות התקיפות.
משרד הפנים דחה את בקשת המקלט, ועל החלטתו הוגש ערר לבית הדין לעררים.
בית הדין דחה את טענת העוררת לפיה היה על משרד הפנים לערוך את הריאיון עמה בניב המסוים אותו היא דוברת, וציין שאנגלית היא השפה הרשמית בניגריה וכי העוררת הצהירה שהיא מבינה את השאלות שנשאלה בראיון.
בנוסף, בית הדין קבע שהעוררת אינה אמינה בין היתר משום שנכנסה לישראל במרמה על בסיס בקשה לטיפול רפואי בבנה; משום שיכולה הייתה לצאת לאחת ממדינות ברית מדינות מערב אפריקה באופן מיידי וללא אשרה אך העדיפה הליך יקר, ממושך ומורכב לקבלת אשרת כניסה לישראל; משום שלא ניסתה למצות חלופת מגורים פנימית בניגריה; משום שהטענה לרדיפה מדינתית אינה מתיישבת עם הנפקת דרכון לעוררת ויציאתה מניגריה ללא קושי; ועוד.
בית הדין אף דחה את הטענה כי בהיותו של בנה בפנימייה אין להרחיקה מישראל, וכי "אין מניעה כי הקטין יקבל טיפול גם בארצו".