עמ"נ (י-ם) 32641-10-16 רשות האוכלוסין וההגירה נ' פלוני (26.1.2017)
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את ערעורי המדינה על פסקי דינו של בית הדין לעררים בעניין חוות דעת משרד הפנים, הנוגעת להכרה באזרחי אריתריאה כפליטים על בסיס טענת עריקות מן הצבא.
בהתאם לחוות דעתו של משרד הפנים, שאושרה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, ישראל מסרבת להכיר באזרחי אריתריאה, הטוענים כי נשקפת להם סכנה בשל עריקתם משירות צבאי או משירות לאומי, כפליטים. לפי חוות הדעת רדיפה בשל עריקות מהצבא אינה מחייבת הכרה באדם כפליט לפי האמנה בדבר מעמדם של פליטים, ואין לראות בטענות מסוג זה טענות פרטניות, אלא טענות המתייחסות למצב הכללי השורר באריתריאה.
נגד החלטות משרד הפנים לדחות בקשות מקלט של אזרחי אריתריאה הוגשו מספר עררים, שהם נטען כי יש לראות באזרחי אריתריאה שנרדפים על רקע עריקות, כמי שנרדפים על רקע דעה פוליטית מיוחסת. במסגרת פסקי דינו בעררים אלה, בית הדין לעררים קבע שלא ניתן לדחות בקשות מקלט של אריתראים, אשר בבסיסן עריקות מהצבא, בדיון מהיר בשל העדר עילה, ויש להביאן בפני מליאת הוועדה המייעצת לענייני פליטים ולהכרעת שר הפנים, כאשר הוועדה לא תוכל להסתמך על חוות הדעת המשפטית שגיבש משרד הפנים בעניין, ועליה לבחון "האם העובדות הפרטניות ביחס לעורר עצמו, העומדות בבסיס בקשת המקלט שהגיש וראיות נוספות שהציג, יש בהן כדי לחצות את הרף הראייתי הנדרש לביסוס חשש מבוסס לרדיפה כמשמעות מושג זה באמנת הפליטים. יודגש, בהתאם לקביעה בפסק דין זה, ביסוס חשש לרדיפה משמעותו כי קמה לעורר עילה להיות מוכר כפליט בשל רדיפה על רקע דעה פוליטית המיוחסת לו."
משרד הפנים הגיש ערעורים על פסקי הדין האמורים. בית המשפט המחוזי דחה את טענת משרד הפנים, לפיה בית הדין לא היה מוסמך להורות לו שלא להתבסס על חוות הדעת, וקבע שככל שחוות הדעת משקפת מצב משפטי לא נכון, בית הדין היה מוסמך להורות כן.
עם זאת, בית המשפט קבע שלא ברור מפסקי דינו של בית הדין כיצד הגיע למסקנה שחוות הדעת שגויה. בית המשפט הוסיף שבית הדין נמנע מלדון בשאלה מהי פרשנות אמנת הפליטים ומה עוצמת הראיות שנדרש מבקש מקלט להציג כדי לבסס רדיפה על רקע דעה פוליטית מיוחסת בנסיבות הנדונות. בית המשפט קבע כי בטרם נדרש בית הדין לשאלה האם חוות דעתו של משרד הפנים מבוססת על שיקולים זרים היה עליו לבחון אם היא נכונה ולהכריע בשאלה האם קיים "מנעד פרשני" של האמנה, הסובל את הפרשנות שננקטה על ידי המדינה, בשאלה מהי משמעות עמדת נציבות האו"ם לפליטים, כמו גם מה עולה מן הפסיקה הבינלאומית הרלוונטית.
לפיכך, בית המשפט קיבל את הערעורים, ביטל את פסקי דינו של בית הדין לעררים, והורה לבית הדין לשוב ולדון בשאלות הנ"ל העולות מחוות דעת משרד הפנים.
בשולי פסק הדין בית המשפט ביקר את המדינה על כך שבמסגרת מדיניות "ההגנה הזמנית" עשרות אלפים שוהים בישראל פרקי זמן ממושכים כשהם נטולי זכויות בסיסיות.