עע"ם 5613/14 פלונית נ' משרד הפנים (18.6.2015)
המערערת, אזרחית גאנה, הגישה בקשה למקלט בטענה כי היא חוששת ממשפחתו של אדם שהרגה במהלך ניסיון לאונסה, וחוששת כי הרשויות בגאנה יעצרו אותה. נציבות האו"ם לפליטים, שהייתה הגורם האחראי לבחינת בקשות מקלט בתקופה בה הבקשה הוגשה, המליצה לדחות את בקשת המקלט בשל חוסר אמינות. בבקשה לעיון מחדש, שנדונה על ידי משרד הפנים, נקבע כי "אין במורא מפני נקמה על רקע פלילי או באכיפה לגיטימית של חוקי מדינת המוצא כדי לבסס עילת פליטות".
המערערת לא יצאה מישראל למרות דחיית בקשת המקלט, ילדה בישראל בת, ואז הגישה עתירה בה העלתה את טענותיה ביחס לסכנה הנשקפת לה והוסיפה כי היא חושש כי ביתה תעבור מילה אם תחזור עמה לגאנה.
במסגרת ההליכים המערערת הציגה מסמך מארגון לא ממשלתי גנאי שהתייחס לסכנות העשויות להישקף לה שם. בית המשפט העליון (השופט נועם סולברג) מבקר את משרד הפנים על אופן בחינת המסמך ואופן גיבוש עמדתו ביחס לארגון ממנו התקבל המכתב ("אקדים ואומר, כי דעתי אינה נוחה מן האופן שבו נבחן המסמך מושא המחלוקת. על פני הדברים, חוששני כי אין מדובר בבדיקה "מעמיקה", כפי שהגדירהּ המשיב, אלא כזו המושתתת על כתבה אינטרנטית אחת ויחידה, מִני רבות, שאין בה כדי להעיד על הכלל"). אף על פי כן בית המשפט קבע כי אין מקום לתת סעד זמני לתקופת הערעור, וזאת משום שתוכן המכתב אינו בטענותיה הקונקרטיות של המערערת ולכן סיכויי הערעור אינם מצדיקים מתן סעד זמני של מניעת גירוש. בית המשפט הוסיף כי גם לא נטען שהמערערת וביתה מנועות מלהתגורר במקום אחר בגאנה, בו לא נשקפת להן סכנה.
