בית המשפט העליון – שיהוי בבירור בקשת מקלט בשל המתנה להכרעה עקרונית אינו מצדיק הענקת רישיון מסוג א/5

בר"ם 17388-05-26 מדינת ישראל נ' טספריים (10.6.2026)
בית המשפט העליון קיבל בקשת רשות ערעור שהגישה המדינה, וקבע כי שיהוי בבירור בקשת מקלט של אזרחית אריתריאה, אשר נבע מהמתנה להכרעה עקרונית בסוגיית גיוס לצבא, אינו מצדיק סעד של מתן רישיון ישיבה ארעי (א/5) לתקופת הביניים.
המשיבה, אזרחית אריתריאה השוהה בישראל משנת 2009, הגישה בשנת 2018 בקשה למקלט מדיני בטענה לסכנה עקב סיוע להברחת אנשים וכן מחשש לגיוס לצבא אריתריאה. לאחר שבקשתה למקלט לא הוכרעה, המבקשת הגישה בחודש יוני 2025 ערר לבית הדין לעררים בבקשה להורות לרשות להכריע בתיק, ולחלופין להעניק לה רישיון ישיבה מסוג א/5 עד להכרעה בבקשתה. המדינה טענה כי הבקשה עוכבה כדין, שכן תלוי ועומד בבית המשפט העליון הליך עקרוני (בר"ם 67835-09-24) העוסק בבקשות מקלט של אזרחי אריתריאה על רקע עריקות. במהלך הדיון בבית הדין הבהירה המשיבה כי היא אינה עומדת על עילת הגיוס. בעקבות כך, הורה בית הדין לרשות להכריע בבקשתה בתוך 8 חודשים, אך סירב להורות להעניק לה רישיון ישיבה מסוג א/5 לתקופת הביניים, משום שהעיכוב עד לאותו שלב היה מוצדק. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה על החלטה זו, קבע כי הרשות פעלה בשיהוי חמור של שמונה שנים, והורה להעניק לה רישיון ישיבה מסוג א/5 עד להכרעה בבקשת המקלט.
המדינה הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
בית המשפט העליון דן בבקשת רשות הערעור כבערעור, קיבל את הערעור, וביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נקבע כי למרות שהרשות מחויבת להכריע בבקשות מקלט תוך פרק זמן סביר, הסעד השגרתי במקרה של שיהוי הוא קציבת מועד למתן החלטה. מנגד, חיוב הרשות להעניק רישיון מסוג א/5 כסעד זמני הוא התערבות קיצונית וחריגה בשיקול דעת הגורם המקצועי, השמורה למקרים מיוחדים.
נפסק כי מאחר שבקשת המקלט המקורית כללה במפורש עילה של חשש מגיוס, הרשות פעלה בסבירות וכדין כשהמתינה להכרעה העקרונית בסוגיה זו, ולא ניתן לייחס לה שיהוי בהתנהלותה. רק משחזרה בה המשיבה מעילת הגיוס בדיון בבית הדין, נסללה הדרך לבירור הבקשה בעילתה הפרטנית. משכך, נקבע כי בצדק הסתפק בית הדין בקציבת מועד להכרעה מבלי להעניק סעד של מתן מעמד, והחלטתו הושבה על כנה.