בר"ם 4335/19 רמדאן נ' רשות האוכלוסין וההגירה (7.8.2019)
בית המשפט העליון קיבל בקשת רשות ערעור של אזרח סודן מחבל דרפור על החלטת בית המשפט המחוזי, שקיבל את בקשת רשות האוכלוסין וההגירה לבטל רישיון ישיבה מסוג א/5 במסגרת סעד זמני בערעור על בית הדין לעררים.
המבקש הגיש בשנת 2013 בקשת מקלט, שטרם ניתנה בה החלטה, ובעקבות ערר שהגיש, בית הדין לעררים הורה לתת לו רישיון ישיבה מסוג א/5. כשבועיים לאחר פסק הדין, בית הדין נענה לבקשת רשות האוכלוסין וההגירה ועכב את ביצוע פסק הדין ל-30 ימים, אולם לשכת רשות האוכלוסין וההגירה, שככל הנראה לא עודכנה בהחלטה, הנפיקה לעורר למחרת רישיון ישיבה מסוג א/5.
בהמשך, הרשות הגישה ערעור מינהלי על פסק דינו של בית הדין לעררים וביקשה סעד זמני לפיו לא יינתן למבקש רישיון ישיבה מסוג א/5 עד להכרעה בערעור המינהלי. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לסעד זמני והורה לרשות להודיע אם לא ראוי לעכב את הדיון בערעור עד להכרעת בית המשפט העליון בהליך שהתנהל בפניו בעניין דומה (בר"ם 9154/18). הרשות הגישה בקשה לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט המחוזי, והודיעה שתהיה מוכנה לעכב את הדיון בערעור ככל שיינתן סעד זמני שיעכב את הוראת בית הדין לתת למבקש רישיון ישיבה מסוג א/5.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה שהמבקש הגיש להקפיא את הדיון בערעור, ולאחר מכן הרשות שבה וביקשה סעד זמני. זו הפעם בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה לסעד זמני בנימוק לפיו חל שינוי בנסיבות המתבטא ב"נטייה הברורה של פסיקת המותבים" בבית המשפט המחוזי לעכב את ביצועם של פסקי הדין של בית הדין לעררים בנסיבות דומות, וכן בחלוף הזמן ובהחלטה להקפיא את הערעור, שמשמעותם היא, לפי עמדת בית המשפט המחוזי, כי המבקש יקבל תשלומים בהיקף משמעותי, שלא נראה שניתן יהיה להשיב.
בית המשפט העליון קיבל את בקשת רשות הערעור שהוגשה על החלטת בית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע פסק דינו של בית הדין לעררים. בית המשפט העליון ציין שלאחרונה ניתנה החלטה בבר"ם 4331/19, שבה בית המשפט נדרש בהרחבה לרקע הרלוונטי ולהליכים התלויים ועומדים בעניינם של מבקשי מקלט מדרפור, שבקשותיהם למקלט לא הוכרעו, ובה נקבע שבמקרים בהם כבר ניתנו רישיונות ישיבה מסוג א/5 או ב/1 למבקשי מקלט מדרפור, בעקבות החלטות של בית הדין לעררים, אין מקום לעכב את ביצוע מתן הרישיונות עד להכרעה בערעורים שהגיש משרד הפנים.
בית המשפט העליון קבע שגם אם רישיון הישיבה מסוג א/5 ניתן למבקש בטעות ולאחר שבית הדין לעררים הורה על עיכוב ביצוע פסק דינו, הרי שעיכוב הביצוע על ידי בית הדין ניתן לפרק זמן של 30 ימים, שחלפו עוד לפני הגשת הבקשה לסעד זמני שהמדינה הגישה במסגרת הערעור לבית המשפט המחוזי. בהתאם לכך, במועד שבו נתן בית המשפט המחוזי את הסעד הזמני, המבקש כבר אחז ברישיון מסוג א/5 בהתאם להחלטת בית הדין לעררים, ולא היה מקום לתת סעד זמני כאמור.