בג"ץ 4380/11 פלונית נ' שר הפנים (26.3.2017)
בית המשפט העליון קיבל באופן חלקי עתירה של אם, תושבת מזרח ירושלים שנישאה לתושב יהודה ושומרון, ושתי בנותיה. בתקופת ילדותן של הבנות, המשפחה חילקה את מגוריה בין מזרח ירושלים לבין יישוב סמוך לירושלים בשטחי יהודה ושומרון, ושתי הבנות התחנכו במזרח ירושלים. שתי הבנות ביקשו לקבל מעמד מטעמים הומניטריים נוכח מחלת האפילפסיה ממנה סובלת אחת הבנות, ומצב משפחתי מורכב של הבת השנייה.
בפסק הדין התקבלה עתירתה של העותרת חולת האפילפסיה ונקבע כי יש לתת לה רישיון ישיבה מסוג א/5 (ברוב דעות של השופטים ברק-ארז ומלצר כנגד דעתה החולקת של הנשיאה נאור), ונדחתה עתירתה של האחות השנייה והוחלט כי אין להתערב בהחלטת שר הפנים לתת לה רק היתר כניסה לישראל ולא רישיון ישיבה מסוג א/5 (ברוב דעות של הנשיאה נאור והשופט מלצר כנגד דעתה החולקת של השופטת ברק-ארז).
בפסק דינה של השופטת ברק-ארז נפרשו בהרחבה השיקולים שעל הוועדה למתן מעמד מטעמים הומניטריים לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 לשקול, ועמדה על שורה של פגמים שנפלו בהחלטת הוועדה. השופטת ברק-ארז התייחסה, בין השאר, לקביעת הוועדה לפיה אין להעניק לאחת מן האחיות רישיון ישיבה מטעמים הומניטריים בשל היותה אשתו השנייה של תושב ישראל, וקבעה שנוכח העובדה שנישואי הביגמיה אינם משמשים עוגן לבקשה למעמד אלא מצבם של ילדיה, נישואי הביגמיה שבהם הושאה אינם צריכים לשמש רועץ לבקשתה למעמד.