בר"ם 2170/21 Diwas נ' משרד הפנים (19.5.2021)
בית המשפט העליון קיבל בקשת רשות ערעור של מבקש מקלט מנפאל, והורה לפטור אותו מאגרת בית המשפט במסגרת ערעורו לבית המשפט המחוזי.
המבקש הגיש בקשת מקלט, שנדחתה על הסף. ערר שהגיש לבית הדין לעררים נדחה, ובעקבות זאת הוגש על ידו ערעור לבית המשפט המחוזי, ובגדרו בקשה לפטור מאגרת בית המשפט ופטור מהפקדת ערבון. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לפטור מאגרה, וקבע שבקשתו של המבקש לפטור מערבון תידון לאחר שתשולם האגרה. בהמשך הערעור נמחק בשל אי תשלום האגרה.
בית המשפט העליון קיבל את בקשת רשות הערעור והורה על מתן פטור מאגרה. בית המשפט ציין שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בעניין פטור מאגרה, אולם במקרה זה החלטת בית המשפט המחוזי מעוררת קושי בשני היבטים – ראשית, בית המשפט מחק את הערעור מבלי שנקצב למבקש מועד לתשלום האגרה וללא התראה; שנית, מסקנתו של בית המשפט לפיה המבקש משתכר 6,000 ₪ בחודש אינה עולה מתצהיר המבקש, בו נכתב כי מאז תחילת משבר הקורונה לא עבד רוב החודשים, וכי לפעמים כשהוא מוצא עבודה הוא מרוויח 6,000 ₪ בחודש.
בית המשפט העליון הוסיף שאמנם המבקש לא צירף מסמכים נוספים מלבד תצהירו, אולם טיב הטענות מתיישב עם הדברים – המבקש טען שאין לו נכסים או חסכונות בארץ או בארץ מוצאו, כי אין לו חוזה שכירות או חוזה עבודה, וכי כאשר הוא עובד הוא משתכר במזומן. בית המשפט ציין שהוכחת ה"אין" היא מטבע הדברים קשה, והטענות בעניין זה לא נסתרו על ידי משרד הפנים.