בר"מ 1780/18 קוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה (2.9.2019)
ביום 2.9.2019 נתן בית המשפט העליון פסק דין בבקשת רשות ערעור מנהלי בגלגול שלישי (השופטים ע׳ פוגלמן, י׳ עמית וד׳ ברק-ארז). בתמצית, מדובר באזרח חוף השנהב אשר שוהה בישראל משנת 2007. חרף מאמציו, הוא לא הצליח לצאת את הארץ עד היום ושחרורו נעשה בהחלטות של בית הדין לביקורת משמורת (״בית הדין״). בית הדין (הדיין מ׳ דורפמן) קבע שאין לו עוד סמכות להאריך את תקופת השחרור שכן זוהי ״הסדרת מעמד דה-פקטו״ שאינה בסמכות בית הדין ובית המשפט המחוזי (השופטת ד׳ מרשק-מרום) אימץ קביעה זו. נגד כך הוגשה הבקשה למתן רשות ערעור, במסגרתה נטען שלבית הדין יש סמכות להורות על שחרור לתקופה קצובה או בלתי קצובה ונתבקש להחזיר את התיק לבית הדין כדי שידון לגופם של דברים בשאלת שיתוף הפעולה של המערער עם הליכי הרחקתו. יצויין שמדובר בבקשת רשות ערעור שנייה בעניינו של המבקש אשר מוגשת לבית המשפט העליון, לאחר שהבקשה הקודמת התקבלה מהטעם שלא התקיים דיון במעמד הצדדים.
גם בקשת רשות הערעור השניה הועברה להרכב ונדונה כערעור. הפעם בשל 2 שאלות עקרוניות שעלו ממנה והצריכו הכרעה:
ראשית, נדחתה טענת המדינה, לפיה מרגע שנתן בית הדין החלטת שחרור הוא ״קם מכסאו״ וחל כלל סופיות הדיון. בית המשפט קבע כי לשון החוק, כמו גם מעמדה של הזכות לחירות, מבהירים כי לבית הדין יש סמכות לשנות את תנאי השחרור ללא צורך בהחלטה חדשה של ממונה ביקורת הגבולות. בה בעת, נקבע כי אין לבית הדין סמכות להורות על שחרור לתקופה בלתי מוגבלת, כך שבכל החלטה צריך להיקבע מועד ליציאה מהארץ של המשוחרר ממשמורת, זאת אף אם אין היתכנות ליציאתו מהארץ במועד נראה לעין. בעניינו הפרטני של המערער נקבע כי הבקשה להאריך את המועד ליציאתו מישראל תוחזר לבית הדין, שבזו הפעם ישמע טיעונים לגוף הבקשה ויכריע בה כהבנתו (מה שיוביל, בסבירות לא מבוטלת, לכך שבעתיד הנראה לעין יהיה צורך בהגשת בקשת רשות ערעור שלישית).
הייצוג בהליכים בבית המשפט העליון נעשה ע״י עו"ד אסף וייצן במסגרת פרויקט המלגות של ארגון היא״ס ישראל, בשלבים הקודמים של ההליך יוצג המערער ע״י המוקד לפליטים ולמהגרים.